סליחה, אבל-

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

09/02/2008 | 00:59 | מאת: ליאת מנדלבאום

לא אוכל להמשיך להשיב הערב. מבטיחה לענות מחר בשעות הבוקר על השאלות שנותרו ללא מענה. עמכם הסליחה ליאת

09/02/2008 | 10:56 | מאת: נאנחת

לפעמים זה כל-כך נוגע ללב ומרגש שאומרים סליחה באופן מפתיע. מבלי שחייבים בכלל. עם כל כך הרבה כוונות טובות. בא לי לומר משהו פיצי... לפעמים, מדמיינת, שאני שומעת את המילה הזו, הכ??נה, נחה דעתי, חדל התקפה ויש רגיעה. פתאום אפשר לשתוק ולהרגיש. להתפשר. ... עוד מחכה למצוא את הסליחה והפיצוי ולקבל אותם. בעולם, בעיקר מעצמי מולי, בטיפול, מול הסובבים. צד מול צד. באמת שלא קוסמי, אלא מחפשת משהו קטן ככל שיהיה שניתן להשיג, אבל שיהיה די מספק איכשהו. סליחה אמיתית עם כוונה. שבת עצובה של געגועים לטיפול (זה טוב...). חיפשתי בחשש רב היכן להניח מילים שביני לבין עצמי עד לפגישה הבאה. נאחל להן שתישמרנה. ורק רציתי למסור ד"ש לכולם (הנאיבית)

09/02/2008 | 15:49 | מאת: ליאת מנדלבאום

הנה אנחנו מתקרבים לשלהי השבת. מקווה שהאנחה פרקה מעליך משהו מנטל הגעגוע. תודה שקיבלת כך את בקשת הסליחה. :-) שלך ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית