רוצה להרגיש

שאני בסדר, לא דפוקה או לקויה. הייתי בטיפול שנתיים שכל מה שהרגשתי בו זה עד כמה אני דפוקה ולא בסדר. הטיפול לא הסתיים יפה, שתינו איבדנו עשתונות כל אחד מתוך הפחד שלה ואני נאלצתי לעזוב בלי מילות פרידה ונשאר שלי טעם רע מאוד בפה...עברו הרבה שנים מאז ועדיין אני לא יכולה להתחיל בטיפול חדש. אני הגיע מנוקדת פתיחה לא נכונה. אני אחוש שהיא לא בעדי, שהיא שופטת ומבקרת אותי ולא אוכל ליצור קשר ראשוני נעים (גם רושם), כפי שיכלתי לפני הטיפול שהזיק לי. חשוב לי להתחיל טיפול כשאני קודם יוצרת רושם חיובי ומצליחה להתחבב על המטפלת כך הדבר יאפשר לי לחוש יותר קרבה ויותר לסמוך עליה. הבעיה שמאז אבדה לי יכולת זו. האם בהכרח חשוב לנסות שוב טיפול? ומה עושים אם אני לא יכולה אחרת מלבד אותה יכולת של השפעה על אנשים לחיוב שאבדה לי ומתוכה אני יוצרת את הקשר הראשוני כפי שמתאים לי, ורק מתוכו אוכל בהמשך להיפתח ולהיות נינוחה, כשאני פותחת ומתחילה מנוקדת חוזק וחיוניות. נוי

שלום נוי, טיפול שגורם למטופל להרגיש דפוק או לקוי בהחלט מחטיא את המטרה. שיפוטיות וביקורת בוטה אינם חלק מטיפול מיטיב. טיפול לא בהכרח חייב תמיד "ללטף", ולעיתים אמירות שהמטפל בוחר למטרת דרבון או המרצה יכולות להתפרש כביקורת או פגיעה. נהוג לראות בסיטואציות כאלה "כשל" טיפולי, עליו יש להתגבר יחד בתוך הקשר הטיפולי. אני מאמינה שתוכלי לשקם את עמדתך ביחס לטיפול פסיכולוגי אם תתנסי בטיפול טוב ורגיש. זוהי כמובן בחירה ולא הכרח. אני מעודדת אותך לנסות, ולו כדי לפטור את עצמך מרעיונות כה שליליים ביחס לעצמך. בהצלחה ליאת