אובדן

היי, אחרי ארבע שנים של אובדן, ושנתיים של טיפול, באותו יום של אובדן האדם הכי קרוב אני לא מצליח לתפקד. זה חוזר אלי כמו סרט רץ, כל שניה באותו היום. איך אפשר לעבור את היום הזה ביותר שקט? והאם הטיפול לא עובד אם עדיין איני מצליח להיפרד מהדמות שהייתה הכי קרובה אלי?

שלום ירון, ימי זיכרון מיוחדים, ימי שנה, או ימים מיוחדים אחרים המציינים אירוע קשה בחיינו, יכולים להיות טעונים מאד מבחינה רגשית. אנשים נוהגים לציין אותם בטכסים שונים, כמו בהדלקת נר, ערב שירה, תפילה בבית הכנסת, לימוד תורה, טיול משפחות, וכיוב'. לא דיברת על הנסיבות המיוחדות של יום האובדן, האם יש בהן מרכיב של ציבוריות, או שמא מדובר באירוע פרטי שאינך יכול לחלוק עם אנשים נוספים. כך או כך, אני מציעה לך לחשוב על דרך מיוחדת בה תוכל לציין את היום הזה באופן סמלי. אפשר לחשוב על האדם האהוב שאבד לך, על משהו ייחודי שאפיין אותו, עליו ניתן לבסס מעין טכס שנתי קטן (או גדול, תלוי בנסיבות). נדמה לי שאין בכאב היום הזה כדי להעיד על איכות הטיפול שלך. גם אם יש בך ספקות, נדמה לי שמוטב לדון בהם במנותק מהימים הרגישים הללו, בהם שיקול הדעת עלול להיפגע מחמת הצער. איתך ליאת