כשהגוף בוגד בך

את מגלה שלמשפחה שלך לא אכפת. בכל מקרה, אחרי שבועיים נוראיים, התחלתי לצאת החוצה, בבית חולים שללו שמדובר במשהו כרוני (בכיתי שם כי כל פעם שאלו אותי למה אני לבד, אבל לפחות כבר השתחררתי) ועכשיו אני די מאושרת. מאושרת שאני לא צריכה להיות תלויה בחסדים של אף אחד, מאושרת שאני לא צריכה לבכות בלילות בגלל חוסר בתשומת לב, שזה הדבר החשוב ביותר בתהליך ההחלמה של החולה. אה, וגם מגלים מי החברים האמיתיים והתוצאות די מפתיעות, מי שחשבת כהכי קרובים מתגלים כלא ממש כאלו,וה"ישועה" מגיעה מכיוונים לא צפויים... me2 מהרהרת כמעט בריאה לחלוטין.

שלום ME2 ברוך רופא חולים! צר לי לשמוע שעברו עליך שבועיים קשים כל כך. טוב שלפחות ענייני הבריאות הסתיימו בשלום, ושאת כמעט בריאה לחלוטין. "ימי סגריר" יכולים להיות שיעור חשוב, וללמד אותנו משהו חשוב על עצמנו, על מעגלי התמיכה שלנו, על יכולתנו לגייס עזרה, על מערכת האמונות שלנו ביחס לעצמנו וביחס לזולת. אני רוצה להאמין שאנשים טובים בדר"כ, ושהבדידות שנכפתה עליך, שם בבית החולים, הייתה תוצאה של אי הבנה או נבצרות. שמחתי לקרוא שהישועה הגיעה בכל זאת, גם אם מכיוון לא צפוי. שולחת לך שפע בריאות ואיחולים לטוב ליאת