אורנה

כ"כ כואב לי. המח קודח בלי הפסקה. בפעם הראשונה אני מגלה שכואב לי בגלל התכנים שעולים בטיפול. תמיד היא הייתה מוקד הכאב ופתאום משהו השתנה. בפגישה האחרונה ברחתי. היה לי קשה. הייתי בטוחה שהיא תיצור קשר שתגיד לי שהיא מבינה ושהיא איתי. אבל היא כנראה לא איתי ואני לבד. לבד לבד. בודדה. אני נלחמת עם עצמי לא ליצור איתה קשר בין הפגישות והשבוע אני ממש מרגישה במלחמה ביני לבין עצמי. לא מוכנה להכנע לתלות. לא מפסיק לכאוב. כואב לבד, כואב ביחד כואב.

עננית יקרה, אני דווקא חושבת שיש משהו נכון בכך שהתכנים חזרו לעניין אותך, לצד המושקעות הגדולה שלך במטפלת. וחבל לי שכל-כך כואב לך, שהיגון נמצא גם כאן וגם כאן. אני מבינה שציפית שתתקשר, כדי שתרגישי פחות לבד, אבל זה באמת לא האופן בו טיפול פסיכולוגי עובד. אני לא מסנגרת, אבל בטיפול הלא מסכימים ביננו שאת כל מה שיעלה נעבד בתוך הפגישה... שולחת לך כוח וחיבה, אורנה