התייעצות

אורנה שלום, אני נמצאת בטיפול קרוב ל-6 שנים.תמיד כשאני חושבת על כך זה נראה לי המון ובכל זאת אני ממשיכה ללכת.יש לי קשר טוב עם המטפלת ובמהלך השנים עלו סוגיות שונות ודברים שהטרידו אותי והצלחנו ללבן אותם יחדיו.עם זאת לאחרונה אני מרגישה שאני באה,שוטחת בפניה את כל הקורות אותי במהלך השבוע ללא כל התייחסות ממשית לדברים.אני מגיעה,נהנית לפגוש ולראות את המטפלת וזהוא ה 50 דקות חולפות ביעף ואני הולכת.היו תקופות שבמצבים כאלה הרגשתי שאני סתם זורקת כסף והרבה, נתקעת בפקקים כשכל המאמץ הינו לשווא.דיברנו על הרצון שלי לעזוב אינספור פעמים. היום,בתם פגישה וגם במהלכה הרגשתי שזהו מיציתי, שאני זקוקה למישהוא חדש ונייטרלי שאיתו אני אוכל "על אמת" לגעת בדברים ולזוז קדימה או שמנגד להפסיק ולהמשיך הלאה בעצמי.אין לי כל כוונה להתחיל הכל מחדש, אני מרגישה שאני מגיעה יותר כדי לראות את המטפלת בעיניים להרגיש שהיא עדיין פה בשבילי (למרות שתמורת כסף זה תמיד יהיה אפשרי). אז מה את אומרת? אם אני מרגישה שזהו אז אכן הגיעה העת? ומה עם הגעגועים לראות אותה,לראות מה היא לובשת? את הבעת פניה?... תודה,יעל.

שלום יעל, קשה מאוד (מאוד) להתייחס לטיפול של אנשים אחרים עם כל-כך מעט אינפורמציה. אם אני מנסה לגבש אמירה בזהירות, מתעוררת תחושה שהמטפלת מהווה עבורך דמות "רגילה" ומוכרת, כמעט ביתית, כמו בנישואים ארוכי שנים בהם הכל כבר ידוע, כולל הריבים וכולל ההתפייסויות... אני חושבת שאת מתלבטת האם את זקוקה למשהו חדש ומרענן, או שאת יכולה למצוא את החדש והמעניין בתוך הביתי והמוכר. אני חושבת שאת גם מבינה את הסיכונים, למשל, מה יהיה אם אתגעגע לנעלי הבית המוכרות... אני מציעה לנסות לחשוב על הדברים, בעצמך ואיתה, ולנסות לדבר על הקונפליקט שלך לגבי המשכיות הטיפול באופן מרענן וחדש. אח"כ תוכלי להחליט האם את נשארת, או שאת מנסה להיות קצת "פרודה" ולראות איך זה... בהצלחה בכל מה שתבחרי, אורנה