מיואשת!!

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

05/02/2008 | 19:26 | מאת: לילך

הייתי בטיפול הרבה שנים והפסקתי התחלתי לחיות חיים עצמאיים..עם כל הקושי החזקתי מעמד..ואני שוב נופלת ולא מוצאת עזרה. לא יודעת לאן לפנות ולא יודעת מה לכתוב ומאיפה להתחיל, אני רק יודעת דבר אחד שאם לא אטפל בעצמי הכל יחזור על עצמו..דיכאונות הפרעות אכילה התנהגות אובססיבית והרס עצמי..סגורה בבית לפעמים ימים שלמים והמוח נטחן כבר..חייבת עזרה!!! למי עליי לפנות(שנים שאני לא גרה באיזור המגורים שבו טופלתי) ואין לי כבר כוח. הפנו אותי לבריאות הנפש בבני ברק ומשם עדיין לא קיבלתי תור ואני לא יודעת מה לעשות. ולאן באמת פונים במקרים דחופים

לקריאה נוספת והעמקה
06/02/2008 | 16:03 | מאת: מירב

הסיפור שלך מזכיר את שלי. גם אני עזבתי את עיר הולדתי ועברתי לגור בעיר הרחוקה כשעתיים ממקום מגוריי הקודם. כשהרגשתי שוב את הנפילה- 5 שנים אחרי, החלטתי שלא משנה במה זה כרוך, עליי לדאוג לעצמי וחזרתי לפסיכולוג שלי משנים עברו. אני נוסעת בכל יום ראשון לפגוש אותו. שעתיים הלוך, שעתיים חזור. לא פשוט, אבל הוא היה כל כך טוב שרציתי רק אותו. ואני לא מתחרטת על כך!! תחשבי על זה...

06/02/2008 | 18:34 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

שלום לילך, באמת נשמע שקשה, וטוב שאת רוצה לטפל בעצמך במהירות. מירב הציעה להתעקש על המטפל הקודם, ולפעמים זה נכון, אבל לפעמים אפשר להצליח ליצור מחדש קשר רגשי משמעותי ומיטיב. אם את בוחרת באופציה הזו, כדאי לעשות "סקר שווקים" קטן: בשירות הפסיכולוגי של אוניברסיטת תל-אביב ובר-אילן אפשר לקבל טיפול בעלות מסובסדת (גם אם אינך סטודנטית), האופציה של קופת חולים פתוחה תמיד, וגם למרפאה של בריאות הנפש אפשר לגשת אישית ולהסביר מדוע את זקוקה לפגישת אינטייק בהקדם האפשרי. אם את יכולה, ניתן לפנות גם למטפלים פרטיים באיזור מגורייך, ולהתחיל בטיפול באופן מיידי. שיהיה קל, אורנה

06/02/2008 | 22:29 | מאת: לילך

היי..לחזור לאיזור מגוריי ולמטפלת שטיפלה בי במסירות רבה אין סיכויי כי היא לא בארץ ואת שאר האנשים אשר טיפלו בי אני לא זוכרת לטובה..אין באפשרותי לממן כרגע טיפול ואני לא רוצה לחשוף פרטים אשר יוכלו ל לזהות אותי...אני טופלתי במשך שנים רבות ואשפזתי..ומה שבמיוחד שובר אותי כרגע זה שכנראה בגלל כל החוויות המיניות הטראומתיות(והיו כמה) זה משפיע כרגע על החיים שלי והנזק וההרס העצמי החלו כבר..אני שונאת את עצמי אבל רוצה לתת לעצמי צ"אנס זה כאילו שיש בי שניי אנשים מצד אחד רוצה טיפול מצד שני לא אני חלולה ולעומת זאת מלאה בלכלוך.אני לא מסוגלת יותר לסבול את עצמי ואת ההתנהגות שלי ואני בטוחה שאת מבינה על מה אני מדברת..ביקשו ממני לשלוח פקס לבריאות הנפש שכיום עברה לבני ברק אבל אין תשובה אני מרגישה אבודה,חסרת אונים ..אי אפשר להסביר את מה שאני מרגישה!!!!!!!!!!!!

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית