היי

שלום דרור, אתה רואה "בטיפול"? היום צפיתי בפרק של טליה. כמה בכיתי. ועד עכשיו לא מפסיקה לבכות. היו קטעים שהיא נורא הזכירה לי אותי. בול. היה משהו(לא משנה בדיוק מה..) שהפסיכולוג אמר לטליה ..והמטפלת שלי אמרה לי את אותו דבר.. היה לי טיפול היום ודיברנו על זה שבזמן האחרון כמה חברים שלי אמרו לי שהם מרגישים שאני מתרחקת, שנראה להם "שעובר עליי משהו" והם לא טועים... כבר הרבה זמן שעובר עליי משהו ,אבל הפעם זה משהו לא טוב. כבר אי אפשר לטעות ,כנראה.מי שמכיר אותי טוב כמוהם יכול לראות את זה.עד עכשיו הרבה אנרגיות וכוחות יקרים שלי "התבזבזו"על להסתיר..וכבר נהייה קשה להסתיר פתאום..כי לא נשארו לי אנרגיות ולא כוחות נפש. אני לא אוהבת את המבטים המודאגים שלהם,זה לא עושה לי טוב, אז אמרתי להם שזה שטויות,אבל האמת היא שאני מתרחקת כי אני לא כאן.אני לא בעולם הזה בכלל.הכל כואב לי נורא. אני גם לא נותנת לאף אחד(גם לא לה..)להתקרב יותר מידי מחשש "שיראו"אותי שיבינו את החולשות שלי.לא יודעת. היא אומרת שאני רוצה "ביחד" אבל בורחת לצד השני לגמרי. לא נותנת להתקרב. וכולם מדהימים באמת.זו שוב אני שדפוקה. אבל לא יכולה לבחור אחרת. לא מאמינה שקיימת אפשרות שמשהו יסתדר בחיים הדפוקים שלי.. וכרגע גם קצת חרדה למצב של ההורים שלי.. אוף אוף אוף אני יודעת שאני אתחרט על שרשמתי כאן. פשוט כואב לי אני חנוקה מדמעות,והרגשתי פתאום צורך "לדבר"עם מישהו.. שבאמת יבין...ואתה התקווה האחרונה שלי. זה נשמע פתטי ועלוב. אולי אני אבקש שתמחק.. אבל בינתיים, 'שלח'

חן שלום, אני מבין עד כמה קשה לך לכתוב את הדברים הללו, ושמח שהצלחת בכל זאת. נשמע לי שהתחושה שלך היא שמשהו בך דפוק וכולם סביבך מדהימים. זה מחזק את תחושת הלבד שלך, גם אם זה מקל עלייך את ההתרחקות. אני לא בטוח שהמחיר שווה במקרה הזה, ולכן אני מציע שתנסי לראות היכן את גם פחות "דפוקה" והסובבים אותך פחות מדהימים, כך הקשר שיכול להיווצר איתם מורכב ומשמעותי יותר. דרור