סתיו

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/04/2001 | 00:49 | מאת: טלי וינברגר

סתיו, לא, לא נרדמתי. אני כאן. קראתי את השירים. אני מכירה אותם. גם אני אוהבת את שיריו של אביב גפן. איכשהו הם יודעים "לדבר" להרבה אנשים בהרבה מצבים. שירים בכלל, הם סוג של אובייקט שעוזר לנו להתחבר לרגשות האמיתיים שלנו, לפנים שלנו. כאילו שהשירים מבינים אותנו, יודעים מה מתחולל אצלנו פנימה. השירים שהבאת מרמזים משהו עליך עצמך, על הדברים שאיתם את מזדהה בשעות אלו. וזה לא נראה דברים קלים, מן הסתם. אגב, לא ענית לשאלתי לגבי מה יקרה שתגיעי ליעדך... טלי פרידמן

06/04/2001 | 00:51 | מאת: סתיו

אני לא יודעת. אני מניחה שאמשיך להקיא. אני לא רואה ברירה אחרת. ותפסיקי לחשוב שאני מתחמקת מהשאלות שלך! סתיו

06/04/2001 | 00:54 | מאת: טלי וינברגר

אז למה ביקשת שאדבר עם אימך ואגיד לה שמדובר רק בעוד 3-4 ק"ג? הרי זה ימשיך גם אח"כ... נכנסת לזה, הא? טלי פרידמן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית