התלבטות ועוד נקודה כואבת

למנהל הפורום שלום כבר כמה זמן שאני מתלבטת בשאלה האם להתחתן עם חברי הנוכחי או לא. יצאנו תקופה, נפרדנו לכמה שנים וחזרנו לצאת שוב. אני יודעת שהפעם השתניתי ואני באה עם תובנות אחרות לחלוטין מאלה שהיו לי. כמו כן אני יודעת שהמצב היום זה או כן או לא.. אם כן - חתונה ואם לא - פרידה ומי יודע אם נחזור להיות יחד בעתיד. במשך השנים הללו עברתי דברים בחיים, השתניתי (ירדתי במשקל באופן ניכר מה שמשפיע גם על מצב הרוח) ומן הסתם גם התבגרתי. עד היום היה נראה לי שאני אמורה להרגיש פרפרים והתאהבות עצומה כלפי האדם איתו אני מתחתנת ואני מוצאת את עצמי מסתכלת על הדברים בצורה מאד שכלתנית. כלומר, אני יודעת בידיעה ברורה שחברי אדם עדין, אמין, נאמן שיהיה בעל טוב ואבא מדהים. הוא לא הכי שנון בעולם ולא נראה הכי טוב בעולם וזו בעצם ההתלבטות שלי. האם אני מתפשרת מאחר שאני בחורה בת 30 ורוצה כבר להתחתן? האם עד היום מה שמנע ממני להתחתן היו רצונות של ילדה בת 16 (פרפרים והתלהבות)? ברור לי שהתלהבות ראשונית דועכת ואילו אהבה נבנית עם הזמן. אגב, אני באה מבית דתי מאד שלא מקובל לגור יחד לפני חתונה ולכן האופציה הזו לא רלוונטית. עוד דבר... מאחר שרזיתי במשקל השאלה היא אם אני אמורה לפתוח את הראש להצעות אחרות (אם יהיו) לפני החלטה או אם מצאתי את האדם שמתאים לי מבחינה אישית - לא לחכות? אני יודעת שתמיד "יהיו טובים יותר" השאלה היא אם להמשיך לחכות להם. לאחרונה גם גיליתי (או יותר נכון אותו בחור גילה לי) שהוא סובל מלחץ דם בערכים היסטריים ופעם היה על גבול שבץ מוחי כמעט. לאחרונה הוא התאזן בעקבות כדורים אבל השאלה היא אם כדאי לי להכנס לזה והאם זה לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. ועוד דבר. אבא שלי אמר לי אתמול שאם חתונתי לא תהיה נפרדת "הוא לא יהיה שלם" איתה. זה דבר שמאד כואב לי ואני כל היום חושבת עליו. לא הגעתי לגיל כזה כדי שאבא שלי פתאום לא יהיה שלם עם החתונה שלי. הבחור המדובר מגיע מבית הרבה פחות דתי משלי ואני כמעט בטוחה שהוא יתעקש על חתונה מעורבת. לא בא לי כל כך להתחיל ריב איתו ועם המשפחה שלו. זו לא הקדמה של המאוחר. חתונה עומדת על הפרק ובגלל זה כל ההתלבטויות... תודה מראש

העלית כל כל הרבה התנגדויות ללמה לא להתחתן שלא מצאתי את הלמה כן, את עכשיו רזה את אומרת "אולי יהיו הצעות אחרות" אני דתיה, אבא שלי מתנגד לחתונה משותפת, לא יכולים לגור יחד, הוא חולה או אפילו "שבץ" חלילה. ולמה בגיל שלושים את אמורה לשאול את אביך? זה שזו אהבתך מגיל שש עשרה אינו אומר שאת אמורה להתנהל מול הורייך ככזו, האהבה אולי נשארה אך את גדלת וטוב שכך. מה את מרגישה ומה את רוצה? בהצלחה

שרון שלום, ההתלבטות שלך אכן נראית משמעותית. הבחירה בבן זוג היא בחירה בעלת משקל, וגם ההבנה הפנימית שאי אפשר שהכל יהיה מושלם בחיים אינה עוזרת תמיד. אני לא יכול להכריע עבורך בשאלות שמטרידות אותך, את צריכה להכריע האם עומד מולן משהו אחר, חזק ומשמעותי. האם את מדמיינת את עצמך במהלך כל חייך עסוקה בהן, מתחרטת על בחירתך? באיזו מידה הן חשובות לך, וכמה מהן הועלו על ידי הסובבים לך. התשובות לשאלות אלו עשויות לסיייע לך לחדד את תחושתך. אני גם יכול להבין את רצונך שאביך יהיה שלם עם החלטתך. זהו רצון מובן, אבל נשמע שאת מוכנה לעשות פשרות בתחומים רבים עבור סביבתך שלא תמיד, לפחות במקרה של אבא, עושה פשרות עבורך. חשוב שתביני מה בדיוק קורה שם, מה חשוב לך, ותדרשי את זה. דרור