בוקר

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/02/2008 | 10:45 | מאת: מימי

בוקר טוב ליאת אחרי שבוע עבודה אינטנסיבי ועניינים אישיים, נדמה לי שקרסתי אתמול והתחלתי לבכות בעבודה. לא הצלחתי להפסיק. לא נעים...איך מפסיקים? ניסיתי להסתתר מאחורי המסך, אבל הבוס ראה אותי:) מאד מרוצים ממני. הוא רוצה שהדמעות שלי יהיו דמעות של אושר... לא יודעת איך אני מגיעה למצב כזה במאמצע העבודה שוב הדמעות זולגות..מה נסגר איתי? רגישות מחורבנת...

01/02/2008 | 19:23 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום מימי, שבוע אינטנסיבי ועניינים אישיים יכולים להטיל מעמסה כבדה על כל אחד מאיתנו, וטוב שהמתח מצליח לפלס את דרכו החוצה באמצעות הדמעות. טבען המחוצף של הדמעות עלול לסבך אותנו באי-נוחות, בעיקר כאשר הן מחליטות להגיח מתוכנו ללא התראה מוקדמת. למרות שלעיתים קרובות זה כרוך במבוכה, יש בבכי גם משהו שיכול לגייס מהסביבה היענות ואמפתיה. אם הבוס שלך היה רוצה שתבכי אצלו מאושר, הוא ודאי יהיה קשוב וסבלני גם לדמעות מסוג אחר. אני שמחה לשמוע שמרוצים ממך. גם אנחנו :-) שבת מנוחה ליאת

02/02/2008 | 20:28 | מאת: מימי

ליאת איפה את? דווקא עכשיו הפסיכולוגית שלי בחו"ל.. אגב, לא נפגשתי איתה לפני הנסיעה ולא נראה לי שאחריה... הבוס באמת מקסים, הוא לא וויתר לי באותו היום ורצה לדעת במה מדובר (הוא היה בטוח שיוכל לעזור..לא כמו הפסיכולוגית:) וטוב שהמתח יוצא בדמעות? לא חושבת...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית