פילוסופיה

המטפלת שלי כל הזמן מעירה לי שאני בדכאון, וזה מעצבן אותי, ואפילו מכניס אותי לדכאון. אני פניתי אליה בגלל אובדן והרגשה של תקיעות עם האובדן הזה. אנ יסירבתי לקחת תרופות, ולזה היא מייחסת את כל התקיעות בטיפול. אני פשוט יש לי הגדרות אחרות למצב. זה בדיוק כמו מי שעובר תאונת דרכים ונפגע קשה, והוא יצטרך לתקופה ארוכה בכדי שיתרגל למצב החדש. וכך אני מרגישה אחרי האובדן הזה, שהחיים שלי השתנו, אני מסתכלת על החיים באופן שונה לגמרי, אז למה אני צריכה לקחת תרופות, בכדי לחזור ולראות אותם בדרך הישנה?!! אולי דווקא עכשיו אני רואה יותר נכון, יותר ברור.

שלום מטופלת, הרבה תקיעות יש בהודעתך: את פנית לטיפול בגלל הרגשה של תקיעות עם אובדן, ואילו המטפלת שלך סבורה שהתקיעות בטיפול נובעת מסירובך להיעזר בתרופות. אני חושבת שנכון וכדאי לדבר על תחושת התקיעות, משום שמשהו כנראה תקוע ביניכן... משהו שקשור ליכולת להבין דבר מה ביחד, לאו דווקא להסכים לגביו, אבל להרהר בו ביחד מתוך תחושת שותפות ואמון וקרבה. אני חושבת שזה אחד הדברים החשובים ביותר בטיפול: הידיעה שיש שם מישהו שיחשוב איתי ביחד, וביחד נצליח להמשיג את הדברים בצורות חדשות ושונות. אני ממליצה לנסות לעבוד על התקיעות הזו ביניכן, לפני שאת מקבלת החלטה לגבי הטיפול. בהצלחה, אורנה