אבל מתמשך

בעלי נפטר לפני שנה ועשרה חודשים בגיל 61 אחרי שהיה חולה דיאליזה , במשך שנה וחצי ובעיות קשות בלב. נפטר מהתקף לב. היינו נשואים 38 שנה. מאז שנפטר עברתי לבית שהספיק לקנות חודש לפני מותו ליד הילדים שלי בישוב כפרי ואף נקבר שם לפי בקשתו. במשך כל אותה תקופה היינו הולכים כל יום שישי לבית העלמין אני והילדים . ולאחרונה הרגשתי שהדבר לא עושה לי טוב, אני חושבת עליו כל היום ובכל זמן, גם שאני עם הנכדים , בטיול או בחברה. בלילה אני חולמת עליו , כאילו שהוא נמצא איתי בבית ואני מרגישה כאילו הוא בבית . אאני מרגישה שהמצב הנפשי שלי קשה , זה חודש שאני לא הולכת כל יום שישי לבית העלמין. מה עלי לעשות כדי להשתחרר מההרגשה הרעה שיש לי .( אני מתנדבת בבית ספר, והולכת לחוג קרמיקה נפגשת עם חברות ). תודה.

דפנה שלום, מוות של בן זוג הוא אחד האירועים הקשים ביותר שניתן לחוות. את אומרת שעברו כמעט שנתיים ולאחרונה קשה לך לנהוג כפי שנהגת בעבר, כשבעצם את חשה כאילו הוא לא הלך ממך. אחת המשימות העומדות בפנייך היא להצליח להפרד ממנו. קל לומר מלעשות, ואין הכוונה לשכוח אותו. אבל כן להצליח להפוך את הסדר, לחשוב עליו לעיתים, בין שאר הדברים בחייך, ולא רק לפעול בין המחשובות עליו. זהו תהליך קשה והמלצתי היא שתפני לאיש מקצוע לשם כך. דרור