"בטיפול"

היי חברה עידכונים מהסדרה ראובן הלך לגילה (המדריכה שלו) ודיבר על נעמה אהובתו ההמטופלת ואמר לגילה שהוא יודע שהוא ויתר על אהבה הכי גדולה שהייתה לו שלא יחווה שוב לא רק כלפי מטופלת כלפי אישה בכלל. זה היה מאוד עצוב. מה שגרם לי צמרמורת, זה שראובן דיבר על המוות של ידין (שהתאבד בעונה הקודמת) גילה אמרה לו אנו לא יכולים להציל את המטופלים שלנו ואז גדעון צרח עליה "אז מה לעזעזל אנו עושים פה מקשקשים הרי המטרה היא להציל חיים לא" ואז גילה אמרה "אנו מצילים חיים בתוך החדר לא מחוצה לו" ואז ראובן אמר "ומה קורה אם מטופל מת מחוץ לחדר מה אז את עושה גילה" היא אמרה לו מקווה שאני עושה עבודה טובה בתוך החדר כדי שלא ימות אז הוא אמר לה "אבל אין לך זמן גילה לעבודה טובה יש מישהו שעומד למות מה אז את עושה יושבת ומחכה שימות?". בקיצור פרק חזק וקשה. ראובן עם רגשות אשם על מות ידין על כך שאיפשר לו לטוס האמת גם אני חושבת שהוא אשם. להתראות בעידכון הבא..

וואי, אחד הפרקים הקשים. הקטע שהיא שואלת אותו את מי הוא מנסה להציל והוא אומר לה שאין לו כח לנבור... קרע אותי!!! הוא מנסה להציל את עצמו כל החייים ללא הצלחה. בדיוק כמוני. פרק חובה!!!

בילבי מתוקה תגידי את בטיפול אמיתי או שבינתיים את נהנית מהטיפול הוירטואלי של הסדרה "בטיפול" :-) תאמיני לי הטיפול האמיתי הרבה יותר סבוך וקשה מכל סדרה למרות שהסדרה אחלה.

בילבי מתוקה גם אני רואה את הסידרה, וכל כך הבנתי את מה שראובן אומר כאילו מה קורה למטופלים מחוץ לחדר, האם באמת אפשר לסגור את הדלת ולהגיד זהו אני את שלי עשיתי, אם ימותו, אז מחוץ לחדר. האם באמת מטפלים יכולים לעצום עיניים ולאטום אוזניים רק כדי לחיות בשלום עם עצמם, מטפלים לכאורה דוגלים בבחירות של המטופלים שלהם, אך בחירה במוות אינה בחירה שפויה כמו שאנורקסיה אינה בחירה שפויה, איך למעשה עוזרים למטופל להישאר בחיים מחוץ לחדר, זו דילמה שהפרק עם ראובן בהדרכה שלו העלתה, וראיתי כיצד ראובן מסביר לגילה שהתפקיד שלו כמטפל זה לא לקשקש אלא שהוא בחר במקצוע כדי באמת להציל חיים. ועד כמה הוא יודע שאם היה מונע מידין לחזור לטוס במצבו הנפשי, אולי היה מונע את ההתאבדות שלו, הרי ידין ביקש ממנו בעקיפין שיעזור לו לבחור בחיים וראובן אמר לו אני לא יכול להחליט עבורך, חבל שמטפלים לפעמים לא מניחים לפוליטלי קורקט ומחליטים כבני אדם וכמטפלים לעשות אקט אנושי, לפעמים מטפלים צריכים להבין שהתשובה נמצאת בתוכם ולא בספרים, ושלעיתים במצבים קיצוניים המטופלים שלהם לא באמת יכולים לבחור בחירה טובה ושפויה עבור עצמם. שלך, אפי

שלום ביליבי, הסוגייה שאת מעלה לגבי היכולת של המטפל להיות אחראי לחיי המטפלים שלו ולבחירותיהם היא סוגיה שמדוברת רבות מהיבטים שונים ובוודאי שכאן לא ניתן לגעת בכולם. אבל הדבר שחשוב לי לומר הוא שאחד הדברים הקשים להכרה לכל אדם ובמיוחד למטפל, היא ההבנה שהוא אינו כל יכול. היכן עובר הגבול של האחריות והמאמצים את זה כל מטפל קובע לפי מיטב הבנתו את יכולתו ואת ההשפעות שיש למאמציו על המטופל. ועדיין החלטות אלו צריכות להתקבל מאותה הבנה בסיסית, אך לא מובנת מאליה, שהוא אינו כל יכול. דרור