לדרור הודעת המשך מה 6/1

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/01/2008 | 15:56 | מאת: אריאל ברמן

לפסיכולוג דרור שוב שלום התייעצתי איתך לגבי בחורה מהמכללה שלי מקווה שאתה זוכר זו הודעה מה6/1. אז ככה פניתי אליה כמו שהצעת כבר למחרת ואמרתי מה קורה וכאלה, היא חייכה אלי והזמינה אותי לשבת לידה, כרגיל היא החזיקה איזה משהו לקרוא "מחקרים בהיסטריה" לא שאלתי אותה מה היא קוראת כדי לא לפתח נושא על משהו שאולי אני לא מבין, ומהמעט שאני מכיר אותה אינטלגנציה מאוד חשובה לה. בקיצור התחלתי לדבר איתה על סרטים ומוזיקה והיא אפילו נראתה מקשיבה ומתעניינת, הסרט האהוב עליה זה "השעות" ו"דוגוויל" (סרטים שאפילו לא ראיתי אבל לא אמרתי) הספר האהוב עליה זה "מילים כדי לומר זאת" אין לי מושג אפילו מה הספר הזה ומההסבר שלה על הספר טוב שכך, אתה חייב לשמוע מה עושה לה את זה- הספר מדבר על בחורה שבמשך שנים דיממה בלי סיבה היא עברה מפסיכיאטר אחד לאחר ומפסיכולוג אחד לאחר ואף אחד לא הצליח לטפל בה, היא הגיעה לפסיכולוג אחר ישבה על הכורסא בקליניקה וסיפרה לו עד כמה היא חוששת ללכלך לו את הכורסא בדם והתחילה לספר לו על הדימום הפסיכולוג אמר לה הדימום שלך לא מעניין אותי את מעניינת אותי, עד הפגישה השלישית עם אותו פסיכולוג הדימום פסק. לדעתי הספר נשמע מגעיל ומזעזע כמובן שלא אמרתי לה את זה. בקיצור אחרי שהיא סיפרה לי על תאוריות לגבי הספר הזה ועוד כל מיני דברים "מדליקים" שאלתי אותה איך היא משלימה את החומר מאחר והיא נעדרת המון ואם היא צריכה שאני אביא לה סיכומי שיעור היא הודתה לי ואמרה שכל מה שהמרצים יודעים נמצא בספרים הם לא המציאו שום דבר וחבל אחרת היא הייתה מגיע יותר לשיעורים. היא שאלה אותי שאלות כל כך חנוניות, מי המלחין האהוב עלי (שלה שומאן), הספר ,המשורר והסופר האהוב עלי ומה דעתי על הרפורמה בבריאות הנפש והצטרפותה לעצומה בנושא וכמה חשוב הנושא וכו'. בקיצור הייתי צריך להכין שיעורי בית לשאלות של חנוניות לפני שדיברתי איתה, מה אני אגיד לה שמה שאני אוהב זה מסיבות טראנס ובירות. הקטע הוא שהיא לא נראית חנונית בכלל היא נראית בחורה הכי מגניבה שיש אחת שמה שמעניין אותה זה פאבים ומוזיקת רוק כבד. טוב בקיצור דיברנו עוד קצת והיא אמרה שהיא חייבת ללכת אמרתי לה מה עם השיעור את לא נכנסת היא אמרה תתקשר אלי כשפרוייד יהיה מרצה אורח. שאלתי אותה אם אני באמת יכול להתקשר בלי קשר לפרוייד היא צעקה לי מתי שתרצה והלכה. שבוע אחרי התקשרתי אליה והשארתי לה הודעה במשיבון שאולי אפשר לצאת לסרט או משהו, היא לא חזרה אלי עד שבוע שעבר היא שלחה לי סמס שהיא בחו"ל ולא יודעת מתי תחזור ללימודים, כתבתי לה חזרה מה קורה עם הבחינות סוף סמסטר היא כתבה לי שזה לא מעניין אותה עכשיו ושמאוד מחמיא לה שהזמנתי אותה לצאת אבל לא תודה. בקיצור נפנפה אותי, אתמול שלחתי לה סמס מה קורה חשבת עליך, היא חזרה אלי בטלפון ואמרה בצורה כל כך לא רומנטית תראה אני מאוד מעריכה את זה שאתה מתקשר מתעניין אבל אני נורא צריכה עכשיו לא לחשוב על לימודים ועל שטויות אחרים, אמרתי לה מה היה לך כל כך גרוע בחו"ל ניסיתי להצחיק אותה, היא אמרה אריאל אל תתקשר אלי יותר בבקשה אל תיקח את זה אישית בהצלחה בבחינות וניתקה. בקיצור אני שמח שכל זה קרה עכשיו אני מצטרף לדעת חברי היא בהחלט מוזרה וחבל שבזבזתי שנתיים בלהרגיש מאוהב בדבר הקר הזה, ככה זה בחורות אתה מראה להן טיפה שאתה מאוהב בהן והן מנפנפות אותך. הקטע הוא שעדיין חושב עליה איך יוצאים מזה למה אני מאוהב במישהי שמתייחסת אלי בזלזול כזה/ אני בחור פופולארי ולא חסרות לי הזדמנויות מה מצאתי דווקא בחנונית המוזרה הזו? בא לי נורא להחזיר לה הקטע שלא נראה לי שמשהו יכול לפגוע בה. מה דעתך? מזל שלא קניתי לה ספר! תודה אריאל נ"ב: יש לך איזו המלצה איך מסתדרים עם חרדה מבחינה גדולה שיש לי מחר?

27/01/2008 | 22:29 | מאת: בילבי

אריאל חמוד, תשמע טוב טוב תתרחק מהדבר הזה נשמע לי שהיא בחורה סנובית שחבל על הזמן. מה זה הדבר הזה? היא בחו"ל באמצע סמסטר מה היא חושבת לעצמה שכולם צריכים לקרוע את התחת היא תבלה בחו"ל ואתה עוד דואג לחומר וסיכומים מה אתה ירדת מהפסים, תתרחק אבל מהר..... בהצלחה בבחינה

27/01/2008 | 22:44 | מאת: אורלי

אוי ברמן ברמן, כמה שהמסך קטן והכאב גדול, שלחתי לך מייל עם הסבר נעים יותר מהקווים שנתת פה לדמותי. לא ידעתי שכך אתה מרגיש, צר לי. אגב הבחינה שלנו מחר שלחתי אליך חומר מסודר וממצה שיהיה לך לעזר. אתה תהיה בסדר וגם אם לא, לכל היותר תצטרף אלי למועד ב. וברמן תשתדל לא לכתוב את שמך הפרטי בפורומים אתה לא יכול לדעת מי נמצא מאחורי המסך. :-) נדבר?

27/01/2008 | 23:41 | מאת: דרור שטרנברג

אריאל שלום, צר לי שלמרות הרצון שלך היא לא נענתה. נשמע לי שעשית מאמץ רב, אך בשל סיבות ששמורות איתה כנראה היא לא מעוניינת. ברור לי למה אתה רוצה לנקום, אחד הדברים הפוגעים ביותר הוא לחוש דחייה, בעיקר כשמאוד רוצים. אבל האם זה יעזור לך להשתחרר ולהמשיך קדימה? עצתי לך היא לחשוב שלמעשה בכל פעם שדיברת איתה, לא הבנת מדוע אתה מתעניין בה. כאילו ההתענינות שלך הייתה בדמות פיקטיבית שהולבשה עליה, כך שבמוקדם או במאוחר זה לא היה מתאים לך. לגבי הבחינה, ראשית אני מקווה שבשעה זו אתה כבר לא לומד, ואם כן תפסיק, זה לא עוזר. מעבר לכך, הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שאל תסתכל על הבחינה כבחינה גדולה. אלא כבחינה. רמת החרדה תרד בהתאם. דרור

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית