לליאת

הי ליאת, מה שלומך? 'התגעגעתי אז באתי..' , הרבה זמן לא ביקרתי כאן. פחות יש לי צורך מבעבר.בתקופה האחרונה ניסיתי 'לצמצם' את עצמי לתוך חדר הטיפולים ..זה הצליח כמובן עד שהצלחתי לקלקל.. עכשיו אנחנו שוב במשבר ונמאס לי מזה. יש בי המון כעס כלפיה ונמאס לי מהכמויות שלו.. אני לא סובלת לראותה כשאני כועסת עליה. אני מרגישה הרסנית ותובענית כל כך.. אני עדיין לא בטוחה או ממש פתוחה. אבל מה שהשתנה זה שהיא שינתה בטיפול את עצמה. סגנון ההתערבויות שהיא עושה שונה. וזה משגע אותי, כי אני אומרת לעצמי אז מה היה עד עכשיו? למה היא נזכרה לשנות דברים רק עכשיו כאשר היו לא מעטים נושאים שביקשתי ממנה כל כך הרבה פעמיים... אני כועסת עליה על השינוי הזה, שהוא אגב טוב, אבל כועסת על כך שנזכרה בו מאוחר, מאוחר מדי. די מתחיל להתפספס שם הקשר שלנו, בעיקר בגלל הכעסים שלי. אולי של חוסר תקשורת. אולי כבר נשבר לה, ואם כן, אז בצדק.. היא שינתה קליניקה, ויש שם עוד מטפלים והיא מדברת איתם, וזה גומר אותי מקנאה לה. אני מקנא לה וזה מתסכל אותי יותר ויותר לרצות בה כל כך ולא להיות עם כלום..ברגע שאני הולכת, אני מפסיקה להיות קיימת שם בשבילה. משהו נגמר , מתמוסס , נעלם , כלא היה....ואני נמצאת בטיפול פעמיים בשבוע... עייפה ובמעוקה... זהו ליאת, מצטערת אם אני מעיבה על משהו. בכל אופן אני מבקרת פה פחות, אבל עדיין מבקרת. ומה שלומך את? היית בצפון? יש הרבה מה לראות דווקא עכשיו. הילדים במיטות ואיכשהו רגוע לי וגם מעיק, מין שילוב שאני לא יודעת להסביר. ובנושא המשפחתי שלי- אז סיפרתי את הכל לכל המשפחה. כולם יודעים, כולל הוריי , כבר חודש. אבל מאז איש אינו בקשר עימי, אפילו להלוויה של דודתי לא הוזמנתי...נותקתי סופית זה מוזר כמה העולם מעדיף להסתובב סביב שקר וכשאמת יוצאת לאור, היא הורסת , כאילו שהשקר לא הרס, אלא בנה (?). אז החזית שלי מול המטפלת לא שקטה, מול המשפחה כאילו נותקה ולא קיימת. 'גרשו' אותי כי העזתי.. עצוב. אבל גם רגוע, הסוד כבר לא רק שלי, והזיוף כבר לא קיים. נטל השנים המזוייפות והסודיות ירד מעל כתפיי. עכשיו בניתוק הזה, לא יודעת מה יהיה ?הלוואי ויכלתי 'להמית' חלקים בתוכי ולהתנתק מהם סופית, הם שבגדו בי שוב על לא עוול בכפי... לילה טוב ניבה

ערב טוב ניבה, טוב לראות אותך כאן, כמו תמיד. את מתארת את עצמך ב"חזית" מול המטפלת, ומול המשפחה ואני חושבת כמה מעייף לנהל חזיתות, וכמה מיותר. את יודעת, נכתב לא מעט על המשמעות שמקבל בטיפול המ?ע?ב?ר לקליניקה אחרת. לא פעם נשמעים כאן קולות בגנות אותם גבולות מפורסמים, ואיכשהו, נגענו פחות במשמעות של גבולות המקום. מעניין לראות כיצד, עם המעבר, את מרגישה אותה שונה כל כך, עם סגנון התערבות חדש, עליו את כועסת גם כשהוא טוב. יכולים להיות - כמובן - גם הסברים אחרים לשינוי, כולל גם שינויים בך, אבל קשה להינתק מהמחשבה על הsetting המתערער, ועל ההשפעות הבלתי נמנעות שלו. אני סומכת עליך שתוכלי גם למשבר הזה. עצוב יותר לשמוע על המחיר הכבד שאת משלמת על חשיפת הסודות המכאיבים מעברך. בכל פעם מחדש אני נדהמת מול הנטייה האנושית, שאינה נכחדת לעולם, "להרוג" את המבשר. נסי להתנחם בכך שהוסר מעליך נטל הסוד והזיוף, ולקוות שההתעשתות בוא תבוא גם אם ייקח עוד זמן. אשר לי, אכן הייתי בצפון לפני כשבועיים. לדאבון הלב הכינרת ריקה, אך הירוק שסביב מפצה על כך. אשמח לשמוע מה"צפוניים" שלנו, מה מצב השקדיות. הרי צריך סיבה לנסוע שוב... סוף שבוע רגוע ושקט ליאת

השקדיות מאחרות השנה לפרוח, לפחות בצפון מערב הגליל.