שאלה

אורנה היה כאן בחור שכתב לאורנה (יהונתן ל.) על אישפוז שלו לאחר נסיון אובדני, עניין אותי לדעת אם מאשפזים כל אחד לאחר נסיון אובדני? האם האצבע קלה על ההדק? ומה החוקים בנוגע לאובדנות ואישפוז בכפייה? תודה יקרה שלי

חברה,מניסיוני המר אני יכולה לומר לך, כן האצבע מאוד קלה על ההדק, ושמאשפזים כמעט כל אחד אחרי ניסיון אובדני, במיוחד אם ברגע שאת פותחת עיניים והדבר הראשון שאומרת זה, למה הצלתם אותי?!. ויש להם הרגל מגונה שאת עוד לא מספיקה לעקל באיזה עולם את נמצאת וישר מדביקים לך פסיכיאטר לפרצוף,שמאוד רוצה לשמוע עד כמה את מצטערת על המעשה. כאילו שזהו לא מתת וגם אם עברו כמה שעות בלבד,אז הכל ורוד פתאום ואת כבר לא רוצה למות.האישפוז בכפיה נעשה בקלות יתר כאשר את קטינה. רוצה מסכנה? אם את לא באמת רוצה למות מוטב שלא תנסי,חווית אישפוז היא מוות מסוג אחר,לא כזה שרוצים לברוח איליו.

ד. יקרה אני לא רוצה למות חלילה פשוט התעניינתי לגבי מה שיהונתן ל. סיפר. מקווה שאת בסדר, נישוקים

שלום חברה, כפי שכתבתי בעבר, במקרים כאלה כל מצב נבדק לגופו. מדובר במצבים קשים ביותר, שלעיתים קרובות יש בהם פער גדול בין רצון המטופל למות, ורצון הסביבה לאפשר לו להשתקם עד למצב בו, אולי, יוכל לראות את הדברים אחרת. מכאן ברור שמערכת הבריאות הנפשית עלולה להיחוות כ"לא רגישה" לצרכי הפרט, גם אם כוונותיה טובות. בנוגע לכללים ששאלת עליהם, אשפוז בכפייה אינו דבר פשוט כלל וכלל, מאחר ויש צורך להוכיח לפסיכיאטר המחוזי כי האדם בו מדובר מהווה סיכון ממשי לעצמו ו/או לסביבתו.אובדנות היא עניין מסובך בפני עצמו, והחוק משאיר לא מעט מרחב למטפל להחליט על-פי שיקול דעתו האם ישנה חובת דיווח. בקיצור, מסובך, ושלא נדע... אורנה