ניתוק מוחלט

שלום אורנה אני פניתי לטיפול לפני שנה וחצי בעקבות קשיים, תקיעות בחיים ובעבודה, אובדן קשה. לקח לי הרבה זמן להתרגל לרעיון של לדבר ולשתף, כי אני בחורה מאוד שקטה ומופנמת. עדיין יש ימים שקשה לדבר איתה, ואני סתם מעבירה את הפגישה. ולפעמים אני מרגישה צורך עז בניתוק ממנה, אז אני מודיעה על ביטול (בלי הסבר) ומתנתקת לגמרי, כלומר לא מתקשרת אליה (אניחנו בקשר טלפוני, והודעות כל הזמן שאני צריכה באישור ממנה), לא שולחת לה הודעות, וגם רגשית ומנטלית אני מתחילה לשכנע את עצמי שאני לא צריכה אותה... אז שאלתי בעצם היא, למה אני צריכה את הניתוק הזה (ואני עושה אותו פעם בחודש או חודשיים, ולפעמים זה נמשך יותר מפגישה/ביטול אחד)?

שלום אירית, מאחר ואיני מכירה אותך, אני יכולה רק לשער שיש משהו באינטנסיביות ובעומק של קשר רגשי אינטימי שהוא חזק מדי ומפחיד מדי עבורך. אולי יש בעברך התנסויות בהן נתת אמון והתקרבת, ונפגעת מאוד, ומאז את יודעת שזה לא ממש כדאי... לכן, כאשר את מזהה "סכנת אינטימיות", את ממהרת לנתק את עצמך, ובכך גם מגינה על עצמך מפני פגיעה, אבל גם מפסידה את העונג שבאינטימיות אמיתית... אני רוצה להציע לך להשתמש בטיפול שלך בתור מרחב לבדוק את זה. למשל, בפעם הבאה שתחושי ש"אזעקת האינטימיות" מופעלת, תוכלי לדבר על זה במילים במקום "להתנהג" את זה. אני מבטיחה לך שזה יכול להיות שינוי מאוד פורה... בהצלחה, אורנה

היי אורנה, תודה על התשובה. יש לי עוד משהו שאשמח אם תעזרי לי אותו. אחרי הנתק המוחלט הזה, ממש קשה לי לחזור. כי כשאני מדברת על נתק זה אומר, שאני לא חושבת אפילו ולא זוכרת מה היה בפגישה האחרונה. וזה נהיה כאילו הפגישה הראשונה אצל פסיכולוג חדש. ממש כך. מאוד קשה לי לחזור, וכשאני חוזרת לוקח לי שתי פגישות או שלוש עד שאני חוזרת "למסלול" שקבענו לעצמנו, וזה בטח מעצבן אותי, אותה ואני מפסידה הרבה כסף רק בלנסות לחזור. מה את מציעה?