השפעות התנהגותי על בני

שלום, אני גרושה כבר שנתיים, בשנות השלושים המוקדמות, עם ילד בן 4. עברנו לגור ליד משפחתי כדי להעזר בהם. משפחתי תומכת ואוהבת. היא מקיפה אותנו באהבה. הבעיה היא שלאורך שנתיים הייתי עם מספר בני זוג- שלושה. בכל הקשרים שקיימתי הם עברו לגור בביתי לאחר חודש- חודשיים של שהייה משותפת, הכירו את בני ונקשרו אליו. גם בני נקשר אליהם. קשר אחד נקטע לאחר 8 חודשים של יחד. הוא היה הקשר המשמעותי ביותר. בני חפש את בן זוגי לאורך זמן רב. גם כאשר הסברתי הוא המשך לחפשו. בכל פעם שהייתה פרידה לקחתי את זה מאוד קשה. בכיתי המון וכל המשתמע מכך. אני מאוד חוששת להשלכות של הפרידות החוזרות והנשנות על ילדי. על ההתנתקות הפתעומית של בן הזוג מתוך החיים של הילד . הילד נקשר, מפתח קרבה ואהבה ואז שוב נטישה. עם זאת, מאוד קשה לקיים קשר זוגי במסגרת כזו בה אני מגדלת את ילדי לבד.. כמעט בלתי אפשרי למשוך קשר לאורך חודשיים ימים מבלי לתת לילדי להכיר את בן הזוג. מה גם שחשוב לי לראות האם יכולה להיות התחברות לילד. מה עושים? כיצד ממשיכים? מה יכולות להיות ההשלכות של הפרידות החוזרות והנשנות עליו? תודה.

שלום יעל, שאלתך מעלה נושא חשוב, ואני בטוחה שהורים גרושים רבים מזדהים איתה. מחד, רצון של ההורה הגרוש לקיים פרק ב' מוצלח (ובוודאי שאם בן/בת הזוג החדשים מקבלים את הילד בחמימות הסיכוי לכך גובר), מאידך - רצון להימנע מטלטלות רגשיות של ילד שממילא מתמודד ברמה היומיומית עם מורכבות הפרידה של הוריו. אני חושבת שכדאי למצוא איזשהו שביל זהב, שיאפשר להורה לחפש את דרכו בחיים תוך שמירה הדוקה על טובת הילד. שביל זהב, כדרכו, כולל גם ויתורים... לכן, נראה לי נכון להשהות את המפגש בין בנך ובן-הזוג החדש עד לשלב שבו תחושי בטוחה (ככל האפשר) ברצינות הקשר. אני מבינה שלעיתים מדובר בוויתור שמחייב גמישות (למשל, במועדי הפגישות עם בן-הזוג החדש ובתדירותן), אבל שימי לב שהנכונות של בן-הזוג לשתף איתך פעולה בכך מהווה בפני עצמה אינדיקציה טובה לסוג הקשר שיכול להתפתח. אם וכאשר מתרחשת פרידה, למרות שאת מאוד עצובה ומאוכזבת, כדאי להישאר בעמדה שמסבירה לבנך מה קרה ומתווכת לו את האכזבה והגעגוע שהוא חש. תוכלי להשתמש בדוגמאות מעברו, למשל פרידות קודמות שכאבתם והתגברתם עליהן. בהצלחה לשניכם, אורנה