ליאת

היי ליאתי, מה נשמע? אני יותר טוב. את יודעת, יצא לחשוב הרבה על אמון בזמן האחרון. ולצערי, אני חושבת שאין לי אמון באנשים. אני חשדנית לא קטנה... אז בא לי ככה לשאול אותך בקלות: מה עושים? אמון זה אחד הבעייתיים, אה? ולבננות מהקומה למטה, תודה! זה נותן תחושה של בית. שבת שלווה. נורית

שלום נוריתי, תחושת אמון וביטחון היא אחד ההישגים הפסיכולוגיים המוקדמים ביותר, וכשהיא מושגת (אם היא מושגת) היא תוצאה של יחסי גומלין מורכבים בין האני לאחר. תיאורטיקנים קראו לזה בשמות שונים ("התקשרות בטוחה", "אמון בסיסי") אבל התכוונו לדברים דומים. תינוק שצרכיו נענים באופן מיטבי (גם אם לא מושלם) מתוך עקביות, ותוך גילויי חיבה וחמימות, יפתח אמון הן במבוגר המעניק לו אהבה וביטחון, והן ביכולתו לסמוך על עצמו. כל מיני דברים יכולים להתקלקל לכל אורך מעגלי החיים, אבל גם לקבל תיקון. אחרי הכל, אין הורים מושלמים, ולכן הקונפליקט בין אמון לחשדנות הוא עניין מתמשך, שראשיתו בינקות, אך הוא לובש ופושט צורה על פני ציר הזמן, ועל כולנו להתמודד איתו בדרך זו או אחרת. אני יודעת שלא ביקשת תיאוריה, ונדמה לי שיש לך היכרות לא רעה עם תיאוריות. אולי נוח לי יותר לברוח לשם, כאשר אין לי תשובה טובה אחרת שאפשר לתת ממרחק. אמון זה אחד הבעייתיים. כן. אני אוהבת להרוויח את האמון, ויודעת כמה אחריות זה מטיל עלי כמטפלת. אני יודעת גם כמה קל להיכשל בזה, וכמה זה עצוב כשזה קורה. רווח לי לשמוע שאת יותר טוב. איתך ליאת

קשה לתת אמון, במיוחד כשפסיכולוגים מלמדים אותך שאי אפשר לסמוך על אף אחד.

לצערי התכוונתי אלייך

אי אפשר לסמוך על אף אחד