לליאת

ליאת שלום, האם זה אומר שאני נאיבית וחיה באשליות,אם בכל פעם מחדש אני מצפה שמשהו ישתנה ביחסיי עם אחי הגדול. לאחרונה-בשבוע-שבועיים האחרונים,היתה לי תחושה שמשהו בקשר בינינו השתפר,אני השתדלתי כמעט ולא להעיר לו בכלל והוא לא 'ירד עליי' והעליב אותי,ואף יצא לנו 'דבר נדיר' - לשוחח קצת כשלקחתי אותו כשביקש זאת,והאמנתי לתומי שבאמת משהו השתנה והוא מתחיל להעריך אותי יותר,אך היום נוכחתי שוב ו'בעוצמה' שבעצם כנראה הכל היתה 'הצגה' עבורו כשהיה צריך ממני טובות וברגע שאינו צריך טובות,מיד חוזר 'האני האמיתי' שלו והוא חוזר להתייחס אליי 'בצורה מגעילה'; כמו היום למשל,שהערתי לו על כך שזרק במכונית המשפחתית שקית מלוכלכת ומחוץ לשקית זרק נייר מלוכלך {הטעות היא שאמרתי זאת ליד הוריי},ואחרי הערה זו הוא מיד התחיל 'לרדת עליי' ולנסות להשפיל אותי ואמר שאני 'משוגעת' שחושבת כל הזמן על ניקיונות ושרק אישפוז יעזור(נראה לי שזה מה שהוא אמר -איני זוכרת במדוייק) ושחיי לא שווים וכו' ושאחת כמוני צריכה לקחת כדורים,כי לטענתו אני' פסיכית' וכו' ואמרוב ה'"מחמאות" שקיבלתי ממנו איני זוכרת במדוייק; מה שאני כן זוכרת זה שאני 'טיפשה' שכל פעם מחדש אני משלה את עצמי בקשר ליצירת קשר כלשהוא איתו ואז מתאכזבת בגדול. ה'פרוייקט' שלי שהיה בהפסקה כרגע חודש ואני במהלכו,ואני צריכה את כל הכוחות עבורו, אך אני 'מאבדת' כוחות רבים ב'מלחמות' איתו. למה איני מסוגלת להפסיק לגמרי להתייחס אליו? למה זה כ"כ כואב לי?היתי רוצה לנתק את עצמי לגמרי ריגשית ממנו ולצערי איני יכולה לעשות זאת. {כפי שסיפרתי לך במייל הקודם,דעתי כרגע אולי מושפעת גם מ'גורמים אחרים'.}.

שלום משתנה, את ואחיך הגדול נמצאים, למעשה, בסטטוס דומה, כשני אנשים מבוגרים שאינם מצליחים לחיות בכוחות עצמם מחוץ לבית ההורים. אני מניחה שכל אחד מכם משמש מעין מרא?ה לא מחמיאה עבור אחיו, מה שמוציא מכם את החלקים התוקפניים והבוטים. אחיך מרגיש שאם הוא יקטין אותך ויזלזל בך, התפיסה שלו את עצמו תשתפר, והוא לא ירגיש חסר אונים ומתוסכל בגלל עצמו. אני מניחה שכל עוד תמשיכו שניכם לחיות בצל הוריכם ועל חשבונם, הכעסים והעלבונות ההדדיים יימשכו, כחלק מהקונטקסט הבעייתי. במצב עניינים זה, תוכלי לנסות ללמד את עצמך "להתחרש" מול הערותיו ולדבוק במטרותייך. בהצלחה, בעיקר בפרוייקט ליאת