ילדים

ילדים תמיד יודעים. הם יודעים שההורים שלהם לא אוהבים אחד את השני. הם יודעים שאבא שלהם לא אלים, ולמרות זאת יש להם שני זכרונות ברורים שהוא היכה אותם. הם יודעים שיש סוד בבית. הם מנסים לא לראות מה שקורה בבית, וכמעט תמיד מצליחים. ילדים תמיד יודעים. ילדים מסתכלים על עצמם באלבומי הילדות. ילדים רואים את העיניים העצובות שלהם, את החיוך הספק מבויש ספק עצוב. ילדים יודעים שהחיוך עצוב. ילדים תמיד יודעים. ילדים גדלו מאז. גדלו הרבה. הם כבר לא כל כך ילדים. אבל החיוך עדיין עצוב, הסוד עדיין נוכח. ילדים גדולים מבחוץ, אבל הם נשארו קטנים מבפנים.

ערב טוב, עצוב, וכבד, ונכון כל כך. שולחת נגיעה רכה, ומשאלה לטוב. אני מאמינה שאפשר ליאת

ילדים תמיד יודעים. ילדים למדו שקרוב זה מסוכן, אז הם שומרים מרחק. ילדים מחייכים וצוחקים, מחייכים וצוחקים, ובוכים בלילה לבד, מתחת לשמיכה. ילדים משכנעים את עצמם שקל יותר כשאף אחד לא יודע, ילדים משכנעים את עצמם שאין מה לדעת. ילדים תמיד יודעים. ילדים מבינים פתאום, שהחיים שלהם צומצמו מדי. ילדים הולכים לטיפול, ילדים רוצים שיתקנו אותם. ילדים מתטלטלים בין תקווה לייאוש. ילדים עצובים נורא. ילדים בודדים. ילדים כבר בכלל לא בטוחים שאפשר...