לא מבינה ...

היי , אני כמעט שנה וחצי בטיפול , שבשנה וחצי האלה לפני כל פגישה אני מתלבטת אם ללכת או לא ללכת , מצד אחד אני מאוד רוצה לבוא , מצד שני שאני כבר שם או שאני שותקת , או שאנחנו מדברות על זה שאני לא רוצה לבוא , או שאני סתם מרגישה שאני מדברת שטויות , ואז אני יוצאת מהפגישות ברגשה ממש ממש רעה (מה שגורם לי לרצות לא לבוא יותר , ולנסות לבטל ואז אני מפחדת מעצם זה שביטלתי ומבטלת את את הביטול -ואז אני מרגישה יותר רע...), אין לי ספק שיש לי בעיות שאני צריכה לפתור ואני באמת מרגישה שאני צריכה עזרה , אבל אני לא מצליחה לראות מה יכול לקרות בטיפול שיעזור לי לפתור אותם , להפך מאז שאני שם אני מרגישה יותר רע עם עצמי אני מרגישה שבאתי לטיפול לחפש מעין אישור שאני בסדר , ובעצם זה רק חיזק אצלי את ההרגשה שאני לא בסדר , והיום האור בקצה המנהרה נראה לי יותר רחוק משהיה (אני כבר לא מאמינה שיש קצה למנהרה הזאת .. ), אני באמת הייתי רוצה שזה יצליח (אני מאוד משתפת את הפסיכולוגית שלי במה שעובר לי בראש בכול מה שקשור לטיפול אבל היא מאמינה שאני צריכה להמשיך .. ), מה אני צריכה לעשות כדי שהטיפול הזה יעזור לי ? !(כי כרגע אני ממש מרגישה כמו איזה מקרה אבוד )

שלום מישהי, אחד מכללי היסוד של הטיפול הפסיכולוגי הוא שהמטופל מביא חומרים מתוך עולמו הפנימי, באמצעותם אפשר להגיע לתובנות חשובות ולשינוי. חרדה והתנגדות הם חלק מהתהליך, ואני מניחה שאת עוקבת וקוראת את הפניות ברוח זו העולות כאן בפורום. כדי שטיפול יעזור ויתאפשרו התקדמות ושינוי יש לגייס פתיחות, אומץ לב ונכונות לקחת סיכון ולהתקרב. לפעמים זה באמת לוקח זמן. כדי לדעת מה יכול לקרות בטיפול וכיצד זה יעזור, עליך להתגבר על החששות ולהביא את עצמך בצורה אותנטית אל המפגש. חוץ מאומץ, גם סבלנות לא תזיק. בהצלחה ליאת

אני כבר שנה וחצי בטיפול , ויש לי סבלונות לחכות גם עוד שנה אם צריך , אבל אני לא בטוחה שאני בכיוון הנכון , את אומרת שבטיפול אמורים ללמוד שזה בסדר להרגיש דברים , אבל מה שקורה לי זה בדיוק הפוך , אני רק מרגישה יותר לא בסדר , וכל מה שאני אומרת גורם לי להרגיש יותר "משוגעת ", ולא גורם לי להרגיש טוב יותר. אם הייתי יודעת שזה באמת נכון לטווח הארוך אז לא הייתי כל הזמן בהתלבטות בין להישאר או ללכת ..כי אני רק מתרחקת מהחיים (ככה אני מרגישה לפחות) בכול אופן תודה רבה :)ותשיהיה לך שבת מקסימה