קושי בלהביא את עצמי

אני לא יודעת מה קורה לי בטיפול. אני ממתינה לזה כל השבוע, מחכה למבט שלה, לחיוך שלה, לשקט שלה, אבל ברגע שאני נכנסת לחדר, אני כבר לחוצה מתפללת שהזמן כבר יעבור, מרבה להסתכל על השעות, להעביר דקות בשקט בכדי שהזמן יעבור, לוקחת מספיק זמן עד שאני נותנת לה תשובות, וכל מיני טכניקות שבסופן אני בקושי מדברות בערך 5-7 משפטים כל הפגישה.!! אבל הכי רע שאני תמיד חוזרת הביתה עם תחושת פספוס, שהנה עוד שעה עברה מהטיפול בלי לעשות כלום, בלי להביא את כל מה שעבר עלי לאורך השבוע, ואפילו אם זה קשה, ושאני צריכה להמתין עוד שבוע. יש להזכיר שאני לא מטופלת חדשה והיא אינה מטפלת חדשה. ערב חמים לכולנו!!

שלום נועה, מאחר והקושי שאת מעלה נוכח מאד, כל הזמן, בפורום, לא אחזור ואעלה השערות על מקורותיו. אני מניחה שקראת והזדהית עם הכותבות האחרות. כל שנותר לי הוא לשלוח לך עידוד ותקווה להמשך הדרך, ולהפציר בך לא לוותר. זכרי שגם צעד קטן אך אמיץ, יכול להניע מהלך שיחזיר את תחושת המשמעות והערך לטיפול שלך. בהצלחה ליאת

כל כך מוכר.....