רוע לב

שלום, במקום עבודתי פרץ לפני פחות משנה עימות ביני ובין עובדת אחרת שאיתה עבדתי מס' שנים. בין שתינו נוצרו אף קשרי ידידות באותן שנים. העימות פרץ סביב קידום שלי (שלא פוגע באחרת), וכנראה גרם לקנאתה של האחרת במלוא עוצמתה. (העובדת האחרת מבוגרת, ותיקה ובעלת משרה קבועה ובכירה). בין שתינו נאמרו דברים לא נעימים. הדברים שלי הגיעו לאחר שורה של מעשי התנכלות מצד אותה עובדת, נסיונות שניסו להביא לכך שאעזוב. בעקבות הדברים שנאמרו ביני ובין אותה עובדת (שהיא ותיקה הרבה יותר) עברתי למשרד אחר ומעמדי הורע. העובדת הותיקה אף דאגה ליצור אוירה עוינת כלפיי במשרד החדש שעברתי אליו, וגם משם נפלטתי לבסוף. העובדת הנקמנית לא שקטה, ועשתה כל שביכולה להביא לפיטוריי, תוך שהיא עושה שימוש בקשרים עם בכירי המוסד (ההנהלה) בו אני עובדת. כשהיא חולפת על פניי היא "יורה" לעברי מין חיוך מרושע. לאחרונה אף הועלה נושא פיטוריי, והסתבר שהעובדת (שאין לי יותר קשר איתה) דרשה להיפגש עם אותם גורמים בטרם יחליטו על פיטוריי כדי להשמיץ אותי. היא אף השתמשה בטרגדיות אישיות שחוותה בחייה, כדי לספר ששמחתי על סבלה, וסיפרה שאמרתי לה "מגיע לך", על אותם ארועים בחייה. היא הצליחה להשיג אמפטיה מכל הסובבים, תוך שהיא בוכה ונרגשת ומספרת על הכאב שגרמתי לה. מה שאפילו שם אותי בבידוד מסויים ויצר ניכור כלפיי. אפילו קיבלתי שיחות אנונימיות לא נעימות. החוויה הזאת אינה גורמת לי לרצונות נקם, אבל היא מחרידה אותי. האישה צמאה לדמי. היא משקיעה אנרגיות גדולות לפגוע בי, להשמיץ אותי ואף להביא לפיטוריי. למעשה, הדבר היחיד שאמרתי לה בהקשר לטרגדיות האישיות שחוותה הוא "איך אישה שעברה את מה שאת עברת, מסוגלת להיות כל כך רעה?". ולמעשה, השאלה הזאת עדיין מהדהדת באויר. אני לא חושבת שאני כועסת או שונאת אותה. אבל כל מחשבה עליה מעבירה בי גל של זעזוע ודחייה. עושה רושם שהאישה הזאת התמקדה בי, וממעמקי השאול, משכנה, שולחת בי חיצים רעילים. זה נראה לי כמו בעיה נפשית, משהו מעורער בנפשה..יצר רע. נחשפתי לדפוס הנקמני הזה בה, לא כלפיי, עוד בהיותנו מיודדות . זו אולי שאלה פילוסופית עמוקה, אבל מה גורם לאנשים, באופן ברוטאלי כל כך, לרצות לפגוע במישהו כל כך, כשכל העובדות מתעוותות והם, אותם צמאי דם, חסרי הכרה ומודעות למעשיהם? תודה, אלי.

שלום אלי, הסיפור שלך נשמע קשה מאד, ולא הייתי רוצה להיות במקומך. מול תופעות כמו שאת מתארת קשה להתמודד, כי במובן מסוים אנחנו נגררים לחוקי משחק זרים לנו. לא ברור מה מניע את אותה אישה להרע לך כל כך. יתכן שחוותה את הקידום שלך כפגיעה בלתי נסלחת, אולי דווקא על רקע האסונות הקודמים שלה ותחושה שהכל נגדה. ההשקעה האינטנסיבית שלה בהרס שלך מעידה על מעורבות רגשית עצומה ועל יצר נקמה שממשיך לבעור בה. בספר משלי נכתב "מענה רך ישיב ח?מה, ודבר עצב יעלה אף". כלומר, היכולת להסכים,איכשהו, עם הצד הזועם, עשויה לרכך אותו ולפייס את כעסו, בעוד וויכוח והתנגדות לאדם הכועס עלולה להגביר את זעמו אף יותר. יכול להיות שדווקא בגלל מצב הביש אליו היא דחקה אותך, מצב של 'אין מה להפסיד יותר', שווה לגייס עמדה פייסנית ולראות מה יקרה. נדמה לי שאין טעם להתעמק באבחנות, אלא לנקוט גישה פרקטית למזעור הנזקים שהיא יכולה עוד להסב לך. החזיקי מעמד ובהצלחה ליאת