הנפילה הגדולה שלי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לכולם אני מאושפזת כבר כמעט שנה וכרגע אני באישפוז יום... ומבחינת הבית חולים אני בריאה כי אני כבר לא חושבת על התאבדות ואני לא לוקחת סמים אבל אתמול הייתה לי נפילה רבתי עם אמא שלי וגם התחלתי לחשוב על כל מיני דברים ושוב ניסיתי בלעתי 50 כדורי אקמול ואני פשוט הייתי צריכה להגיד למישהו אז אני מספרת לכם כי אם אני יספר למטפלת שלי אני יתאשפז במחלקה הסגורה שוב פעם..............................ועוד משהו... אני לא מבינה איך זה לא עובד.........................................אני כל כך רציתי למות ובמקום זה קמתי בבוקר אם דפיקות לב בשמיים סחרחורות...............והקאתי את נשמתי עבר כרגע יום שלם מאז שבלעתי ואני עדיין לא מרגישה טוב ואין לי תאבון............................תודה שיש מי שיקשיב לי. וזאת אותה מיכל שניסתה לעזור לסתיו..............אמרתי לך אני כלל לא אופטימית..........
למיכל היקרה, שמש במרום זורחת, ומיכל מאז פורחת, עם שלל פרחים יפים, ועוד אלף חיוכים. את החיים בקלות תקחי, ושנים רבות תחיי, לכל אדם יש חבילה, יש קטנה וגם גדולה. כל החוכמה האמיתית, לארגן כזאת תכנית, לא לערב את הצרות, על הצהרות התאבדות מיותרות. תודה לאל שאת נושמת, ואת בטח מיוחדת, כי אלוקים רק בך בחר, כדי שתראי גם את מחר. שיהיה לך חג פסח כשר ושמח, לך ולכל בני משפחתך. באהבה לימור....
אולי תנסי לשתף אותנו בכאב שלך? ניראה לי שזה חשוב להשמיע אותו וגם לשמוע
מיכל יקרה, ברור ממכתבך שלא קל לך עכשיו. את בדרך של יציאה מבית החולים, ויחד עם השמחה הכרוכה בשיחרור המלא הקרב ובא (גם מאישפוז היום) בוודאי קיים החשש מלהישאר לבד, ללא התמיכה וההגנה הקיימות בביה"ח (על אף כל הדברים השליליים הקיימים בביה"ח). החיים עלולים להיות מפחידים ומעיקים, ונראה שטעמת מחלק זה של החיים. כרגע את עדיין במסגרת תומכת, ואני מציעה לך לאפשר לעצמך לעלות את כל התחושות הפנימיות הקשות עם המטפלים שם. הניסיון האובדני שלא צלח רק מחזק את תחושת הקושי, הכאב, הפחד והבדידות. לא יעזור לברוח מיכל. עברת שנה קשה, וכנראה שגם לפני כן לא ממש "ליקקת דבש". אבל בשנה הזו אני מאמינה שעברת תהליך מעמיק עם עצמך. תהליך זה ישמש לך בהמשך. הוא הבסיס ליציאה אל החיים. הוא החיבור של הפנימיות שלך אל החיים שבחוץ. וכחלק מהמעבר הזה את יכולה להשתמש בנו, בפורום. לשתף, לחלוק, לכאוב. אנחנו פה כדי להקשיב ולתמוך. שבת שלום וחג שמח טלי פרידמן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
