אמון

אני מטופלת אצל אותה מטפלת בערך שנה ושמונה חודשים. ישנם עדיין נושאים שאני לא יכולה להביא בפניה. אני נורא מתביישת לדבר על זה למרות שזה מאוד מפריע לי בחיים ואני יודעת שזה ייתן לטיפול דחיפה מאוד טובה קדימה (הרי הוא תקוע כבר הרבה זמן, והיא משקיעה המון זמן בלדבר על הקשר בינינו במקום הכאב שלי, בכדי שאוכל לתת בה אימון). יכול להיות שזו אני, כלומר שזה לא קשור אליה? ואם אני אפילו אעבור למישהו אחר לא אוכל לפתוח את הנושאים הללו?

שלום אילנה, רבות דובר כאן, בפורום, על הקושי לבטוח ולתת אמון. לא תמיד קל (בטח שלא למתבונן מן החוץ) לדעת האם מדובר בקושי הספציפי למטופל, או במשהו שקשור לאינטראקציה שבין המטפל למטופל. תוכלי להשיב לעצמך חלקית על כך, אם תבחני מה קורה לך בסיטואציות בינאישיות אחרות. האם את מסוגלת לקרבה ואינטימיות רגשית עם אחרים בחייך? עם חברה טובה? עם הורייך?האם יש מישהו בעולם איתו את מסוגלת לחלוק את הכאב שלך? אם התשובה לשאלות אלה היא שלילית, אפשר להניח בזהירות שהקושי להיחשף פחות קשור למאפייני המטפלת, והוא עלול להשתחזר גם בקשר טיפולי אחר. אני מעודדת אותך לנסות ככל יכולתך להתגבר על המבוכה והבושה, ולשתף את המטפלת שלך, לפחות בעובדה שאת עדיין משאירה דברים מחוץ לידיעתה. לעיתים קרובות מטופלים נענים להזמנה להשתמש בערוצי תקשורת נוספים כמו כתיבה, קלפים טיפוליים, שימוש באמצעים הבעתיים (ציור, מוסיקה, דרמה, וכיוב'). נסי לחשוב ביצירתיות על ערוץ חלופי שיאפשר לך לתקשר את הכאב שלך בדרך מרוככת. בהצלחה ליאת