הפסקת פגישה באמצע

יש לי בעיה בטיפול. בפגישות הקשות, שבהם אני לא מצליחה לדבר או שכואב אני מעדיפה להפסיק את הפגישה וצאת. הצלחתי פעמיים לצאת, אבל בשאר הפעמים היא תפסה אותו או את הדלת ומנעה ממני לצאת. דבר שגרם לי להיות עוד יותר עצבנית, ודווקא אז לשתוק יותר ולא לשתף איתה פעולה למרות כל נסיונותיה. אני פשוט חוסמת את כל הרגשות שלי, הבכי, אפילו את האוזניים שלי, אני פשוט לא מקשיבה לה ,הכל, ברגע שקשה או כואב לי בפנים. ניסיתי להסביר לה שיותר קל לי לצאת כשכואב לי אבל היא ממשיכה בלטעון שלא מקובל לצאת. האם זה נכון? הלא עדיף ללכת במקום להישאר ולא לעשות כלום? לילה טוב

שלום שלומית, אני מבינה שמדובר ברגעים בהם את מרגישה כאב עצום ובלתי נסבל, ושאת ממש לא מאמינה שמישהו יכול לשאת איתך את העוצמה הרגשית הזו. אני חושבת שהמטפלת שלך מנסה ליצור איתך חוויה רגשית אחרת - להיות איתך במקומות הכי נמוכים וסוערים. אני חושבת שכדאי לדבר על זה לא בעיתות מצוקה, אלא דווקא כשאת רגועה. בפגישות כאלה כדאי לדון ביחד במה שקורה ולהחליט על דרך פעולה משותפת, לקראת הפעם הבאה בה הסערה תגיע... שיהיה קל, אורנה