אני יודעת ש..

אני כמו כולם , אבל ..(איכשהו זה מרגיש אצלי אחרת) .. הצחוק שבחוץ, הבכי שבפנים , כמו כדור בילארד .. שנחבט לצדדים , מנסה לעצור לרגע ..ולשכוח, מנסה לחבר לי סיפור אחר, שם.. אני ..בטח לא אהייה השחקנית הראשית !! אני ..מסרט אחר בכלל. והשקט הזה .. שמכיל בתוכי אלפי מילים , שנבלעות להן אחת בשנייה נוגעות בי .. לא נוגעות מרגישות בתוכי .. לא מרגישות השקט והסערה הזו חוברים יחד למערבולת מסוכנת בתוכי ומצליחות להסתיר את הילדה שצמחה בתוך החלל,הריק בתוך האין ,.. בתוך הגלים של הים.. שם קבורות להן הסודות בתוך הקירות נבלעו הצעקות ,המכות בתוך החושך קבורים להם הפחדים ו..הפלאשבק שמבזיק ומקפיא את הרגע .. מותיר ככ הרבה שאלות ... ואני.. ממשיכה לדפדף בספר של חיי, דף אחר דף, זכרון ועוד אחד, תמונה ועוד תמונה .. ומחול של זכרונות מרקדים להם בזדוניות מול עיניי .. רוצה לקרוע את הדפים לחתיכות קטנות ברוח להעיף אותן ברוח האינסופית המחניקה מאבק הדרכים רוצה למחוק את הזכרון.. לקרוע את סליל ההקלטה שחוזר על עצמו ולא נמחק אז פעם..היתה ילדה קטנה ויפה שלמדה לגדול מהר .. בתוך בית עם גג אדום וארובה ועשן ממש כמו ב"אגדות" והילדה הזו השאירה את תומתה ותמימותה , אצל הזאב .. שטרף אותה ..(בעודנה חיה) . מה נותר עוד לומר ?... מה ? חיבוק ממני אלייך אורנה .. זה אומר שיש בי עדין רגש? שרית

שלום שרית, המילים שלך מעידות שוב ושוב על הרגש שיש בך. רגש עז המחפש את דרכו לביטוי עצמי, לצמיחה, לתיקון. את זוכרת את הסיום המשונה של 'כיפה אדומה', כאשר הצייד שולף את סבתא ואת כיפה בריאות ושלמות מתוך בטנו של הזאב? מאחלת לך שתגיחי משם, שלמה וחזקה... למודת ניסיון ויודעת גם תקווה... לילה טוב, אורנה