אורנה את עדיין פה?

הי אורנה מחר הפסיכולוגית שלי טסה לשבועיים וחצי והיום היתה הפגישה האחרונה לפני חופשתה. כ"כ ציפיתי שהפגישה היום תהיה שונה וכשזה לא קרה כ"כ התאכזבתי,אמרתי לה שציפיתי שהפגישה תהיה שונה והיא שאלה במה ולא היתה לי תשובה. הייתי כ"כ מאוכזבת וכ"כ כאב לי היו כמה דקות של שתיקה ,אמרתי לה שנראה לי שהפגישה הסתיימה ביקשתי את סליחתה והלכתי. שלחתי לה מייל אחרי הפגישה וכתבתי לה שלא איכפת לה ממני והיא ענתה לי שהיא יודעת שקשה לי להפרד ושאני צריכה לכעוס עליה. אוףףףףףףףףף במקום להפרד יפה תראי מה קרה, כ"כ קשה לי עם פרידות ,איך שורדים את התקופה הזאת,בא לי למות.

שלום איריס, התסכול שחשת בפגישה מאוד מובן לי - רצית פגישה אחרת, וקיבלת "אחרת" מהכיוון ההפוך... אין לי ספק שהמתח והציפיה תרמו לתגובות קיצוניות יותר, כפי שאנחנו מתנהגים "כשאין מחר"... אבל יש מחר! אמנם ברמה הקונקרטית הוא יחול בעוד שבועיים וחצי, אבל הוא יבוא, ואיתו אפשרות נוספת ליצור דיבור, נגיעה, תיקון... בינתיים, נסי לחשוב על דרכים חלופיות בהן יכולת לבטא את רגשותייך בפגישת הפרידה - למשל, לתאר במילים את תחושות המתח והציפיה, מה שמאפשר פחות "להתנהג" אותן. וכמובן, בשבועיים הקרובים אם תזדקקי לנו יותר, אנחנו נהיה כאן, אורנה