הפסקת טיפול

שלום ליאת, אתמול העלתי שאלה תחת הכותרת "התבלבלתי לגמרי" וקיבלתי תשובה מדרור שהמליץ לי לא לסיים את הטיפול לפני שאני מבררת את הדברים עם הפסיכולוגית שלי. אני החלטתי בסופו של דבר כן לסיים את הטיפול, אני שם שלושה חודשים ומרגישה שהיא לא ממש איתי, העלתי בפגישה האחרונה שלנו את כל מה שמציק לי ושלדעתי צריך להשתנות. התשובות שלה גרמו לי להרגיש שאני לא סומכת עליה ושהיא לא מספיק מקצועית. היום התקשרתי אליה והודעתי לה שאני מעוניינת לסיים את הטיפול, היא אמרה לי שזה לא מתאים לשיחה בטלפון ושצריך להיפגש, למרות שאני ממש לא רוצה החלטתי להגיע לפגישה נוספת. כל התהליך הזה היה לי קשה מאד ובכלל קבלת ההחלטה להתחיל בטיפול, להודות שאני צריכה עזרה מקצועית כדי לעזור לעצמי, לרצות את זה ולהעיז לעשות את זה לקח לי המון זמן, אבל כשהחלטתי ידעתי שאני הולכת עם זה עד הסוף. גם כל התקופה הזאת של השלושה חודשים היתה קשה מאד ועלו בה מחשבות שחורות מידי. אני יודעת שאני חייבת להתחיל מחדש, אחרת אני אשאר תקועה עם החושך שלי, אבל אני מפחדת להתחיל את הכל שוב וגם אין לי מושג איך למצוא מישהי מקצועית ובעלת ניסיון, בפעם הקודמת חיפשתי באינטרנט ואני לא רוצה לחזור על הטעות הזו שוב, ואין לי מישהו בסביבה הקרובה שיכול לעזור לי עם המלצות. אני לא יודעת מה לעשות, איך למצוא מטפלת בצורה יותר "בטוחה" האם יש באפשרותך להמליץ לי על מטפלת בירושלים? ושאלה שגם שאלתי את דרור אתמול- אני בחורה דתיה וחלק מהבעיה שלי נובעת מחוויה שחוויתי בעולם החילוני. אני מפחדת שמטפלת לא דתיה לא תוכל לרדת לעומק הבעיה בגלל שהיא אינה חיה בעולם הדתי ולא תוכל באמת להזדהות ולהבין אותי ואת המורכבות של הבעיה, מצד שני אני לא דתיה במובן המקובל ורמת הפתיחות שלי לעולם ולחופש גדולים מאד ואני לא בטוחה שאני אעיז להכנס לפרטים של המקרה שקרה לי עם מטפלת דתיה. תודה רבה

שלום לך, ההחלטה להתחיל טיפול היא החלטה אמיצה ומורכבת עבור כל אדם, ואת מעידה על עצמך שזה היה לך קשה במיוחד. דווקא מהמקום הזה, ומהנחישות שלך "ללכת עם זה עד הסוף", נראה לי מוקדם לקבל החלטות אחרי שלושה חודשים בלבד. כדאי להביא בחשבון את האפשרות שהכעס שלך עליה הוא חלק מהתנגדות לא מודעת לטיפול. כדאי לחשוב על כך טוב לפני שאת עושה החלטה. אשר לשאלת הדת, אוכל לומר שלאמונתי, הפסיכולוגיה היא "תורה אוניברסאלית" וכלי עבודתה יפים לכל מגזר. יש מקרים בהם מטופלים מסוימים מרגישים שיוכלו להיפתח *רק* בפני מטפלת אישה/ מטפל גבר/ מטפל דתי/ מטפל ערבי/ מטפל קיבוצניק/ מטפל הומוסקסואל, וכו' וכו'. עמדה זו משקפת בדר"כ את ההנחה שקל יותר להיעזר במי שדומה לי בעולם הערכים שלו או באורח חייו. הניסיון מלמד שבמקרים של מרפאות ציבוריות, בהן אין למטופל יכולת לבחור את המטפל, הטיפולים "עושים את העבודה" יופי, למרות גורם אי הוודאות. אני לא בטוחה שמטפלת דתית תעשה לך את העניינים פשוטים יותר (כמו שכתבת בעצמך), אבל גם לא בטוח שלא. בקיצור - ההחלטה, לכאן או לכאן, נשארת שלך. אני מצטרפת לחברי הטוב דרור, וממליצה לך להמשיך ולבדוק את הדברים בפגישה עם המטפלת שלך. בהצלחה ליאת