משחק הרגשות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
יש לי שאלה האם מטפלים משחקים אותה עם אותה פוזה של אכפתיות ודאגה כלפי כל המטופלים שלהם וכאילו נותנים לכל אחד מהם יחס כאילו זה אישי ומיוחד? האם למטפלים יש תחושות שונות או או עצומות יותר למטופלים שונים או שעבורם המטופלים הם מטופלים ומריגישים כלפיהם אותו דבר? הרי הם אומרים לכולם אכפת לי ממך ומנסים להתקרב אז מה ההבדל בין מטופל למטופל מעבר לסיפור האישי? מה גורם למטפל להרגיש קרבה יתרה או מועטה למטופל מסויים ומה קורה למטפל שמרגיש שהוא חושב על מטופל מסויים יותר מהרגיל האם זה קיים?איך מטפלים עושים סוייטש ממטופל למטופל בעיקר שהטיפולים צמודים בשעות?
ירונה שלום, הבסיס לכל השאלות שלך בעיני נעוץ באמירה שלך לפיה האכפתיות היא פוזה, שאין בה אמת. האמירה הזו כשלעצמה מזמינה בדיקה. בעיני זוהי אינה פוזה כלל ועיקר. למטפלים באמת אכפת מהמטופלים שלהם. העובדה שלמטפל יש עוד מטופלים, לעיתים בזה אחר זה, אינה מורידה מהעובדה שאכפת לו מהם. אבל נשמע שאת מתקשה להאמין בכך שלמטפל שלך אכפת ממך באמת. שאם יש לו עוד מטופלים למה שיאהב דווקא אותך או אפילו גם אותך. טיפול זה דבר מורכב ומפגש עם מטופל אחד אינו זהה למפגש עם מטופל אחר. ותאמיני או לא למטפל שלך יכול להיות אכפת ממך וגם ממטופל אחר. דרור
השאלה שלי אז במה המפגש עם מטופל אחד למשנהו שונה עבור המטפל מעבר לשוני בתוכן הטיפולי?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
