התלבטות קשה

הי אני אמא לילדה בת שלוש ולילד בן שנה כשהגדולה נולדה הייתי בת 38 ורציתי לחוות את ההורות בצורה טואלית הייתי איתה בבית עד גיל שנתיים ומאז שהקטן נולד אני איתו בבית אני מרגישה שכל החלקים האחרים באישיותי הלכו לאיבוד וגם ההורות שלי משובשת ויוצרת מצבי מתח בעיקר עם הגדולה בן זוגי עובד עד שעות הערב 19:00 ועושה את המירב שביכולתו אוהבת אותו מאוד על כך אך מרגישה שהוא לא שם לב שאני דואכת והוא עסוק בתשלומים ועכשיו על הפרק שאצא לעבוד אני פוחדת מחוץ לא הייתי שם המון ואני מרגישה שהצטמצתי שיכלית והתרחבתי פיזית הנפש שלי פגועה ועברת המון חרדות כשהילים נולדו (בריאותיות) אני מרגישה שאני נופלת וקמה ועכשיו אני עייפה מידי וזה כבר משתלט ולא בריא לילדי לזוגיות. התחלתי טיפול למרות שאין לי הכנסוה מיותרת אך לא קרה מהום כ10 פגישות ועכשיו אני מרגישה שמצבי מדרדר. מרגישה שהגב שכאב לי לאחרונה הוא ביטוי למשבר הרבה יותר עמוק שאני כאילו שומרת בתוכי אני עייפה נדמה לי שיותר מעצמי מאשר מהילדים והתעורריות והפיפי והגמילה וכל מה שמשתמע מהורות אני מרגישה שאני מתאמצת לחייך מתאמצת להיות הורה להיות בת זוג ואבדתי את עצמי בדרך אני מבולבלת וגם אם אני מתאמצת תמצוא אני כבר לא יודעת מה יש שם חוץ מהורה לא מנוסה ועייף

שלום ר, ההתלבטות שאת מעלה מוכרת לאמהות רבות, ונוגעת לליבי. אני חושבת שחשוב ונכון עבור כל בני הבית, ובראש ובראשונה עבורך, לטפל בתחושות המתח, הייאוש והעייפות. טיפול הוא רעיון מצוין, ולצידו כדאי לבנות תוכנית פעולה מקיפה, שתכלול כל מה שאת זוכרת שעושה לך טוב... משיעורי התעמלות ועד מסאז' לגב, מיוגה ועד מדיטציה, מחולצה חדשה עד מגפיים, מקפה עם חברה ועד בריחה לסוף שבוע... אני יודעת שזה נשמע לך זר ומוזר, זיכרון עמום מזמנים שחלפו, אבל אפשר וחשוב לחזור לחשוב גם על עצמך. כשתרגישי טוב יותר, אפשר יהיה להרהר גם בנושא העבודה בראש קצת יותר נקי, ואולי בסיוע של אשת מקצוע מתחום הייעוץ התעסוקתי. באחוות נשים... אורנה