נורמלי?

האם באמת אפשר לדבר על הכל בטיפול? גם על המחשבות הכי מטורפות שיש לי (לדוגמא אם מישהו זר לחלוטין אומר לי משהו קטן שהעליב אותי או שהתפתח ויכוח על משהו אז אני מדמיין שקורים לו דברים נוראיים וזה מה שגורם לי להרגיש קצת יותר טוב) מה אם הפסיכולוג יחשוב שאני מטורף לחלוטין, פתאום הוא יקלוט מי זה המטורף שיושב פה מולי? האם זה תופעה נורמלית שמה שגורם לי לצאת מהמצב של ההרגשה הרעה זה הדימיון הפרוע שלי, שאני מדמיין שקורים דברים נוראיים לאותו אדם ואז זה קצת מעלים את ההרגשה הרעה כתוצאה מאותם אירועים שונים שהיו, האם זה משהו מוכר וידוע בפסיכולוגיה, אודה לך במידה וכן קצת להסביר לי על התופעה (אולי זה מה שייתן לי את האומץ לדבר עם הפסיכולוג) נ.ב גם בזמן כתיבת הדברים אני לא מרגיש הכי בנוח ללחוץ על "שלח" ובוהה כבר מעל חצי שעה בהודעה (שתבין כמה קשה לי גם כאשר אני אלמוני ברשת בלי פרטים מזהים לכתוב את הדברים שלא לדבר על לדבר עליהם עם הפסיכולוג כאשר אני לא אלמוני, מאוד מקווה שזאת תופעה מוכרת כי זה משהו שחוזר על עצמו הרבה בהרבה מקרים, תגיד לי שזה תופעה ידועה ולא גיליתי כרגע תופעה חדשה בפסיכולוגיה ואיך קוראים לתופעה ולמה זה קורה?)

יקירי הדבר היחיד שלאף אחד אין מונופול עליו זה המחשבות שלנו וטוב שכך. הם מאפשרים לנו לחשוב לדמיין להרגיש ולהגיד את אשר אולי לא היינו מעלים על דל שפתינו. הדרך להיות "נורמאלי" היא לאפשר לתוכנו להיות קצת פחות, ואם אף אחד לא באמת נפגע אז את מי זה מעניין, תשאל את היצ'קוק הוא עשה מזה קריירה(-:

שלום לך, בטיפול יש מקום לדבר על הכל, גם על הקושי לדבר על הכל והפחד שלך איך תיראה בעיניו, כי אם שם לא תרגיש בטוח תישאר לגמרי לבד עם עצמך. בנוגע למחשבות שלך, בכולנו ישנה תוקפנות אבל נראה שאתה מאוד חושש מהתוקפנות שלך, מהעוצמות שלה, ומנסה שלא לתת לה ביטוי. אבל היא מאוד מעסיקה אותך בפנטזיה, וממשיכה לגרום לך להרגיש לא בסדר, אפילו לא נורמלי אם אתה מדמיין מה היית רוצה שיקרה לאנשים. בשל הסבל הזה נראה לי נכון שתביא את הנושא לטיפול, תראה כיצד המטפל מגיב תעבדו ביחד מה הייתה הפנטזיה שלך על התגובה שלו, ומדוע אתה כל כך חושש מהתוקפנות שלך. דרור