דרך כורכר

אני מתחילה להבין משהו שקשה לי איתו. אני חזקה עליה. אני צריכה יותר תחכום. בטחון. החלטתיות. גבולות נוקשים. היא עשתה איתי דרך לא פשוטה עבור שתינו ועשתה זאת בהצלחה. היא הביאה אותי למקומות טובים. עכשיו צריך לעלות כתה. ואני לא בטוחה שהיא המורה המתאימה. בנתיים אני בורחת. מצביעה ברגליים. ואולי אני טועה? איך פותרים?

שלום רב, יש, בהחלט, מצבים בהם טיפול (או מטפל) מיצו את יכולתם לעזור. לא אוכל לדעת במקומך האם מדובר במיצוי או שמא עוד לא. אני מפנה את תשומת לבך לכך שבחרת לומר "אני בורחת". הצורך לברוח יכול לרמוז על תחושת איום או סכנה, ולאו דווקא על תחושת שובע, מיצוי, והשלמה שבעת-רצון עם רעיון הפרידה. חומר למחשבה. בהצלחה ליאת

כן, את צודקת