ואם אני מגעילה אותה?

זהו. עוד שבוע עבר. לא דיברתי הרבה השבוע. לא אל העולם ולא אל עצמי. אני חושבת שלפעמים זה לא רע לא לדבר. ביום ראשון נפגשתי עם הפסיכולוגית ובסוף הפגישה היא אמרה שהיתה לנו פגישה מאד קשה ושהיא לא ציפתה לזה. האמת היא שלא הרגשתי כלום... אני זוכרת שהינהנתי בחיוב על כל מיני שאלות שהיא שאלה אותי אבל אני ממש לא זוכרת מה זה היה. לא התחברתי לעצמי והניתוק הזה נשאר לשמחתי במשך השבוע. הדבר היחיד שלקחתי איתי השבוע זה פגיעות בלתי נסבלת. נעלבתי מכל מילה שמישהו העז להגיד נעלבתי גם מכל דבר שנחווה אצלי ולו לרגע אחד כדחייה... לקראת יום ראשון אני מפחדת ממשהו. אני מפחדת שהפסיכולוגית שלי תגעל ממני. היא אמרה שפגיעה מינית זה מגעיל ושקשה למטפלים לשמוע את זה. היא אמרה שהרבה מטפלים מעדיפים לא לגעת בזה. לפעמים נראה לי שהיא תמימה מיידי. היא לא מבינה איזה דברים נוראיים יש בעולם הזה. ואם זה מגעיל אותה... איך אני יכולה לספר? זה מטריד אותי קצת. נראה לי שאני מפחדת עליה. מה ששתקתי כל השנים הוא באמת מגעיל. אממ... קצת לא יודעת מה לעשות.

שבת שלום רשת, ראשית, אקדים ואומר שאני מאמינה לכל מילה שאת מספרת. ובכל זאת, הקדמתי את ההקדמה הזו, כי אני רוצה להאמין שכחלק מהמצב המוזר והעמום שכפית על עצמך, אולי דבריה של המטפלת שלך התפרשו על ידך באופן מוטעה או לא מדוייק. אני מאמינה שמטפלים יכולים וצריכים להכיל גם סיפורים קשים, מבלי להיכנס לעמדה שיפוטית. פגיעה מינית היא אחד המעשים השפלים ביותר שניתן להעלות על הדעת, והיא מעוררת דחייה ושאט-נפש בכולנו. עם זאת, ובניגוד לתחושה הרווחת אצל הקורבנות, שפלותו ומגעילותו של הפוגע אינן מזהמות את הנפגעת, ואינן מיוחסות לה בשום מקרה. גם כאשר הקורבן נאלץ לשתף פעולה, וגם אם לא נזהר מספיק, וגם אם בחר לשתוק, וגם אם אהב את התוקף, וגם אם היה במעשים מרכיב כלשהו של הנאה, וגם אם הרגיש הילד האהוב וה'נבחר', וגם, וגם, וגם... הוא לעולם נשאר קרבן, ולעולם אין לשפוט אותו על המעשה. המטפלת שלך צודקת. גם למטפלים קשה לפעמים לשמוע על עוולות והתעללות. אבל הם יודעים להתמודד עם הקושי, ולעבד את רגשותיהם היכן שצריך. אני משוכנעת שיחסה של המטפלת שלך לא ישתנה בעקבות השיתוף. אין לי ספק שהיא רוצה לראות אותך פורקת מעליך את המטען הזה, ולשמוח בהבראתך. קחי הרבה אוויר. את עושה דרך. איתך ליאת

אז איך זה שכולנו מרגישות כל כך מזוהמות?!

רשת מתוקה, גם לי אין שום ספק שבכל מקרה, *את* לא מגעילה אותה. ואני אומ?ר בזהירות רבה, שאני חושבת שלמרות ששתקת את הסיפור שלך כל כך הרבה שנים, הצלחת לטפטף משהו ממנו, בין השתיקות. היא לא תיפול מתדהמה. ונורא נורא חשוב שתדברי את זה יחד איתה. את לא צריכה לשמור עליה. תני *לה* לשמור עלייך. נראה לי שהיא עושה את זה יופי. וגם את עושה יופי, את הצד שלך בעבודה הקשה :- ). שיהיה לך שבוע קל יעלה