חופש בטיפול

שלום, היה לי הרבה קושי בלתת אמון במטפלת שלי. שנה וחצי ואנחנו בירידות ועלויות בטיפול. עכשיו זה נהיה יותר פחות, אני משתפת אותה קצת יותר (לא הרררבבבה). דבר אחד חשוב, היא יודעת שהיא היחידה שאני משתפת אותה בקשיים שאני עוברת בהם, ושאני לא מוכנה לשתף אחרים אפילו הקרובים ולהפך אני מראה להם שאני בסדר גמור ומתפקדת כרגיל. היא יצאה לפני עשרה ימים לחופש, פתאום בלי להודיע לי קודם, פשוט בסוף הפגישה אמרה שהיא יוצאת לחופש, וכששאלתי אותה את מי אני אשתף בתקופה הקשה הזו, אמרה שאני צריכה למצוא מישהו חשוב בחיי ולשתף, ולהיעזר בו. איך אפשר לנטוש מישהו נזקק בצורה כזו? אני נורא עצבנית עליה, אין לי כוח לדבר איתה, ולא יודעת מה לעשות. שבוע לפני החופש שלה, דיברנו על כל מה שמעצבן אותי בפגישה , נפתחתי, זרמתי, אמרתי הכל (דבר שהדהים אותה לגמרי) בכדי שאולי זה יעזור לי יותר, והיא הבטיחה שהיא תשקול את העניינים, שהיא תהיה לצידי יותר בתקופה הזו, תתמוך בי, היא אפילו הציעה קשר טלפוני...ולא אמרה כלום על חופש או נסיעה? איך אני אמורה להתנהג? עוד משהו, ברגע שאני מבקשת חופש או מבטלת פגישה היא מתעצבנת שאני בורחת מהטיפול, שאני עושה לה בלגן בתור באותו יום...למה לה מותר ולי לא? תודה

שלום ג. בדר"כ מטפלים מודיעים על חופשות מראש, כדי לא לעורר את כל מה שמתעורר בך כרגע. עם זאת, גם אצל מטפלים קורים לפעמים דברים לא צפויים, לטוב ולרע, ויש להביא זאת בחשבון כמו כל אילוץ אחר של החיים. אני רוצה להזכיר לך ולכולנו, שהיעדרות של שבוע אחד אינה מוחקת את הישגי הפגישות הקודמות, גם נוכח מהמורות בתחושת הרציפות. בהצלחה ליאת

שלום לך שוב, ההיעדרות של שבוע יכול להזיק המון בקשר בין שני אשנים, כשאחד התחייב להיות לצידך בררגעים הכי קשים. והיא יודעת עד כמה התקופה הזו רגישה בחיי, והיא הבטיחה שהיא תהיה שם, אבל פתאום וזה ממש בא בהפתעה היא נעלמה לי...וגם הציניות שלה שאחפש מישהו חשוב לשתף אותו עשתה לי מאוד רע. אין לי בעיה בזה שזכותה לצאת לחופש, אבל עוד פעם צריך להודיע מראש. מצד אחד אתם כל הזמן מדברים על חשיבות התלות, ואופס... נעלמים לנו למה? כי אתם בני אדם ויש לכם את חייכם הפרטיים!! זה ממש קטע בלתי מובן בטיפול, ואינו הגיוני!