לליאת

ליאת שלום, הפעם יש לי 'בעיה' שאולי לא תיראה כ'בעיה' בעיני אדם אחר,ואולי אני סתם 'עושה סיפור' ממנה,אך היא מטרידה אותי. העיניין הוא שהערב אנו חוגגים יום-הולדת של בת-משפחה קרובה,לא להרבה אנשים(רק המשפחה הקרובה-על דורותיה-פחות מעשרה),אך ממש אין לי חשק לכך,אני רוצה להישאר לבד בלי לראות אף-אחד,בלי 'לעבוד קשה' בלהכין שולחן וכו' ולארח,אך אני חייבת כיוון שזה אצלינו בבית{אצל הוריי},וזה קצת מייאש אותי - כי מה שהיתי רוצה זה לשכב בחדרי במיטתי ולראות סרטים וכו' ונכון - אולי גם קצת 'לרחם על עצמי' ולאפשר לעצמי לחוות את הדיכדוך שאני ממילא מרגישה כעת,ואפילו את זה לא מאפשרים לי. חשבתי שהם יסעו היום רחוק ויחגגו שם ושאני לא אבוא ואוכל להישאר לבד,אך לצערי הם שינו את תוכניותיהם(נראה לי שזה בגלל שאמרתי שלא אבוא) והחליטו לחגוג בבית,הבעיה היא שיש לי כעת סיכסוך עם האח השני(לא זה שאני תמיד כותבת עליו),ואיננו מדברים ולא רוצים אפילו להכיר אחד את השני,עקב משהו -שלדעתי צודק מאוד שאמרתי לו כדי להוכיח אותו,הוא אמר לי שמבחינתו אני לא אחותו יותר,ואני גם אמרתי לו זאת אח"כ,ואני צריכה לראות אותו ואת משפחתו היום ו'לשחק אותה' כאילו הכל בסדר ואין לי חשק לראותו אפילו.

שלום משתנה, אני מניחה שבעת כתיבת שורות אלה את כבר בעיצומה של ארוחת הערב החגיגית. אולי זה טוב. במקום לשכב במיטה מדוכדכת, את נאלצת לארח, לחייך, ואפילו לדבר עם אחיך כאילו הכל בסדר. לפעמים החיים מכתיבים את עצמם, לא נותנים לנו הרבה ברירות. מקווה שבכל זאת הצלחת גם קצת להנות. שבת שלום ליאת

צדקת,באמת לפעמים החיים מכתיבים ת עצמם,ובאמת בכל-זאת הצלחתי להינות ואפילו לדבר כמה מילים (לא אישיות-בתוך שיחה שהיתה גם עם אחרים),ובעיקר - כשיש ילדים קטנים הבית 'מתמלא' בשמחה ואושר,וזה כשלעצמו גורם להנאה. היה נחמד,שינוי אווירה,באמת יותר טוב מסתם לשכב במיטה ולרחם על עצמי,אך יחד עם זאת אני גם שמחה שזה עבר. שבת-שלום, משתנה