טיפול בשהיה

הי, אני מיואשת, קשה לי מאד. בעוד 3 ימים המטפלת שלי טסה. אני מטופלת 2 פעמים בשבוע ולפעמים 3 מה יהיה? איך אני אחזיק מעמד במשך 3 שבועות? נראה לך מציאותי? אני בוכה מיאוש....... למה התחלתי את הטיפול הזה בכלל? בשביל מה? עכשיו כשפתאום התחלתי כבר לדבר, ליצור קשר טוב איתה היא עוזבת? אני לא יכולה לחזור לטיפול גם כשהיא כבר תהיה פה. ל 2 מפגשים לא הלכתי כי כן אני כועסת.. כל שני וחמישי היא נוסעת לחו"ל זה כבר לא נורמלי!!!!!!!!!!!!!!!! למה? למה? למה? המטפלת הזאת ממש לא בסדר. היא יודעת שלקח לי שנתיים שלמות לבנות אמון בה ושבמצב שבו אני נמצאת עכשיו אני לא יכולה להתחיל טיפול אצל מישהי אחרת. אבל, למה היא נוסעת כ"כ הרבה? למה גם אני צריכה עכשיו להרגיש כ"כ תלותית בה? למה עכשיו אני כן רוצה ללכת אליה? לפני כן לא סבלתי אותה. למה עשיו אני בוכה בגלל הנסיעה שלה שלפני כן הייתי בורחת ממנה לא באה כן באה משחקת איתה משחקים. מישהו פה בבקשה יכול לענות לי?????? תודה!

שלום רוני, מהודעתך עולה בבירור תחושת הסערה והמתח. אני מבינה שעברת דרך לא פשוטה עד שיצרת עם המטפלת קשר רגשי משמעותי, ולכן עכשיו את חווה כל פרידה ממנה כאירוע קשה ומכעיס (וגם כפגיעה אישית המכוונת היישר אלייך). אני רוצה להציע לחשוב על הקשר ביניכן במונחים יותר אבסטרקטיים - כמשהו שמתקיים בתוכך (וגם בתוכה), גם בלי קשר למפגש הממשי. בוודאי שיותר קל להרגיש זאת כשנפגשים ממש, אבל לאמיתו של דבר את יכולה "לדבר" איתה בעולמך הפנימי גם כשהיא רחוק רחוק... נסי זאת, זה יכול להיות מאוד מנחם, ואפילו מהנה. מעבר לזה, אני חושבת שיהיה יותר מועיל ללכת לפגישות ולדבר על הרגשתך, במקום להישאר עם ההרגשה כל-כך לבד. תני לה לנסות להבין ולעזור, גם כשאת מרגישה כעס. וכמובן - אם תרצי, גם בשלושת השבועות האלה אנחנו נהיה כאן... לילה טוב, אורנה