ירח מלא

אורנה, מה נשמע? היום היה לי יום טוב. האמת, כבר ארבעה או חמישה ימים טובים רצופים. אני גם נינוחה וגם נמרצת. מכירה את זה? ..יש רגעים קצרים של שפיפות, אבל הם עוברים די מהר ושוב אני מרגישה נינוחה עם עצמי, מרוצה מה"עמידה בלו"ז", גם כשאני לא בדיוק-בדיוק עומדת בו, יש לי מרץ לעשות כל מיני דברים שדחיתי הרבה זמן ורציתי לעשות. מרגישה גדולה יותר קצת. או יותר בזכות עצמי מבדרך כלל. זה בטח קשור לאיזו פלנטה בשמיים שהחליטה לזוז קצת לכיוון הנכון..סוף סוף לכיוון הנכון.. מה זה עוד יכול להיות?! :-) זה פתאומי מדיי כדי להיות משהו רציונלי ;-) "שוב לילך כותבת סיפורים בלי לשאול שום דבר?".. לא, לא, הפעם דווקא יש לי שאלה.. את חושבת שזה טבעי שהאיזון הפנימי צריך שידאגו לו? שאני עושה דברים כדי שלא ילך לאיבוד? אני מרגישה את עצמי מחושבת לגבי הטוב הפנימי שלי.. קצת כמו כשהיינו ילדים וניסינו לאזן מקל של מטאטא על האצבע (זוכרת?) .. מרגישה שאני מרקדת קצת, חוששת שהמקל יפול אז כל הזמן שואלת את עצמי לאן צריך לנוע מהר כדי לשמור על המקל באויר; לשמור על האיזון הפנימי, או היציבות הפנימית. עם המקל זה אוטומטי- מערכות פנימיות משוחחות אחת עם השנייה בלי לשתף אותי. לגבי היציבות הפנימית, זה אחרת. מלווה בדאגה. והתנועה שלי, לכן, היא משהו שאני עושה במודע, כדי חלילה שלא יפול המקל. כמה ימים "בריא" שאהיה בבית ההורים, לפני שהדכדוך יחזור? כמה ימים להיות בביתי שלי? כמה שעות להישאר בעבודה? האם לקפוץ לחברים, או שזה יעשה לי רע? האם לצאת לסרט לבד, או שזה יזכיר את תחושת חוסר הטעם? ... אלה לא מחשבות שמנקרות ומתישות, אבל זה איפשהו שם, באחורי הראש כל הזמן. אולי זו בכלל שאלה נאיבית...(?) כולם ככה, את חושבת? מרקדים עם עצמם כדי לשמר את האיזון הטוב? נסחפתי לכל מיני שאלות פלספניות עכשיו.. (מחקתי אותן..) בכל זאת לילה :-) נלך לישון? לילך

לילך יקירתי, משפט אחד קטנטן העלה בי חיוך: "מרוצה מה"עמידה בלו"ז", גם כשאני לא בדיוק-בדיוק עומדת בו" - לא רע בשביל פרפקציוניסטית... להיות מרוצה מהלא-בדיוק-בדיוק... אני שמחה לקרוא אותך כזו (ושמחה לסיפורייך, ונהנית ממילותייך היפות גם כשאינך שמחה או שואלת משהו ברור, כך שאל תהססי לכתוב). אני חושבת שמודעות לאיזון הפנימי היא חשובה מאוד, וטוב שאת רוקדת בהתאמה למקצב הפנימי. אני מרשה לעצמי לחשוב, שעם הזמן, כשם שתוכלי להקשיב לה מבלי לתכנן ולחשב, כך תוכלי לסמוך על חיישני נפשך ולהתמסר אל הכיף... בנעימות, אורנה

אורנה :-) לא תאמיני! אתמול, כשכתבתי לך את ההודעה הזו, שאלתי אותך האם זה טבעי שהיציבות והטוב הפנימי צריכים שידאגו להם. והשאלה הזו הזכירה לי את אחת התגובות שלך כאן- ממש מזמן.. כתבת לי, בהקשר לטיפול, שממש כמו ילד שגדל, הטיפול מתפתח יפה מעצמו ולא צריך שיבדקו כל רגע אם הוא נושם וצריך עזרה. נדמה לי שכתבת את זה יפה יותר..אני קצת מאלתרת :-) חיפשתי קצת את ההודעה הזו אחורה, ולא תאמיני! זו הייתה ההודעה הראשונה שלי כאן, ממש-ממש לפני שנה! נכון צירוף מקרים נחמד? אז ברשותך, הבאתי איתי היום את העוגה הוירטואלית הכי יפה שיכולתי למצוא (קיבלתי עליה המלצות..), וסחבתי איתי את כל הכפיות שיכולתי ... סוג של יומולדת.. :-)) - כולכם מוזמנים! קצת מוזר לי ששנה שלמה אני כבר כותבת כאן..זה הרבה זמן (ועבר די מהר..) את יודעת, במהלך החיפוש, נתקלתי במלא הודעות של חברויות חדשות שהתחילו להירקם..של החלפות מיילים, ועצים ארוכים וקרובים בין אנשים שאני לא מכירה.. אי שם מ-2002, עוד מהתקופה שגידי רובינשטיין ואיזה אברהם משהו ניהלו את הפורום. זה מקום מעניין, הפורום שאתם מנהלים כאן... מאפשר כל כך הרבה יותר מהציפיות.. כמו חלקת דשא רעננה ורחבת ידיים. אנשים מתיישבים וקמים, אוהבים ושונאים, רוטנים ותוהים.. סופגים ומעניקים משלהם. ובעיקר חיים. מוזר שאפשר להביע ולהרגיש כל כך הרבה גם כאן, במודוס הוירטואלי. מעניין מה את מרגישה לגבי המודוס הזה.. מה את רואה בו? שנה זה הרבה זמן... אם יש משהו אחד שאני שמחה שהשתניתי בו, זה שאני אולי (קצת) פחות פלצנית :-)) י.ח. ברנר... לא יודעת מה חשבתי לעצמי.. לילך http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-810,xFT-610373,xFP-610373,m-Doctors,a-Forums.html