LIFE

הי ליאת, לידיעתך אני מטופלת כבר 3 שנים. אבל, מה לעשות שאני לא רואה התקדמות? יש תקופות שיותר טוב לי אבל הרבה מאד מהזמן התחושות הנוראיות משפיעות ותוקפות אותי חזק. המטפלת שלי עומדת לצאת לחופש. קשה לי עם זה מאד!!!!!!!!!!!! אני מטופלת פעמיים בשבוע. למה היא כל הזמן יוצאת לחופש? עברו רק 4 חודשים בקושי מאז שהיא חזרה. ועכשיו שוב היא יוצאת ל 3 שבועות. מה אני אמורה לעשות? אני לא רוצה ללכת לקולגה שלהץ בשום אופן לא!!!!! אני חושבת שמן ההגינות מלכתחילה היא היתה אמורה להודיע שפעמיים בשנה היא יוצאת לחופשות ארוכות לא? ואני הייתי צריכה להחליט אם זה נכון לי. המטפלת הקודמת לא היתה יוצאת לחופשות כך. לא יודעת איך להתמודד... אין לי כוחות......... אני מרגישה שהכל קורס אצלי.....

שלום רוני, אני שמחה לשמוע שיש לך את המרחב הבטוח לעיבוד האירועים הקשים שחווית בילדותך. הקושי שלך נוכח החופשות של המטפלת רק מחזק את חשיבותו של המקום הזה עבורך. חופשות הן חלק מתכתיבי המציאות. יש מטפלים שנוסעים יותר (גם לכנסים והשתלמויות מקצועיות) ויש כאלה שפחות. בכל מקרה, המשמעויות של היעדרויות אלה עליך ועל יכולות ההתמודדות שלך הן נושא ראוי לדיון ביניכן. אני מבינה שהיא הציעה לך תחליף זמני (קולגה) שאת מסרבת לקבל, וחשוב להבין למה.לעניות דעתי פתרון זמני כזה יכול להיות סוג של אתגר, וחבל לוותר עליו ללא מחשבה. תהא החלטתך אשר תהיה, נשמח להיות כאן עבורך בשלושת השבועות של החופשה. בברכה ליאת