כגודל הציפייה כך גודל האכזבה?

היי אורנה, היא חזרה. הייתה לנו היום פגישה. פגישת פרווה. פעם הפגישות אחרי הפסקה ( אפילו הפסקה של פגישה אחת) היו נחוות כ-וואו. הייתי מרגישה איך היא קרובה אליי. הייתה אינטימיות נעימה שהייתה מצליחה להחזיק הרבה זמן. בתקופה האחרונה אני לא מצליחה להרגיש את האינטימיות הזו. לא מצליחה להרגיש אותה קרובה ( ואין לי ספק שהיא מתאמצת). יצאתי משם עצובה ומבולבלת. עוד פעם השדים הפנימיים שבתוכי שמייעצים לי לעזוב וללכת קפצו . כשדיברתי איתה על זה לא היו לה ממש תשובות. מנסה לחשוב למה זה קורה. מאוכזבת מעצמי, מרגישה איך השנאה העצמית שלי משתלטת עליי. זהו. עננית

עננית יקרה, אני חשה את מצוקתך מבעד למילים... פגישה פרווה, שמשאירה אותך לבדך, מלאת תהיות. למול העצב שלך יש בידי נחמה מאוד פשוטה, פשוטה עד כדי מבוכה... אני רוצה לבקש ממך לקבל את תחושת האכזבה כפי שהיא, "פשוט" לקבל את העובדה שעכשיו את מאוכזבת, מבלי לפרש אותה ולגזור ממנה השלכות מציאותיות. נסי לומר לעצמך שזה קורה... קורה בין אנשים בכל מיני סוגים של מפגשים, וגם בין מטפלים ומטופלים... קורה שמשהו לא הולך טוב. אם את יכולה, נסי לעצור את מעגל השנאה העצמית בעודו באיבו, שנאה לך ולה ולכל מה שלא הולך. בעוד שבוע תנסו שוב, ואולי אפילו תצליחו לדבר על מה שחסר, ואולי אפילו לתקן... מחזיקה אצבעות, אורנה