שלום וברכה

ליאת יקרה, מחשב חדש היום גם אינטרנט ואני מוצאת את עצמי, כמו בהתחלת דרכי כאן, מעט מתביישת להופיע על המסך- מולכם- ומאידך מאד רוצה. אני בתקופה קצת לא מוגדרת: בכל יום תוקפים אותי - מפנים ומבחוץ - דברים אחרים לחלוטין, ואני לא מצליחה למצוא ביניהם קו מאחד, מלבד (אולי) האפיון של 'כאוס פנימי'. כשעשיתי לפני כשנה אבחון לפרעת קשב נשאלתי על ידי המאבחנת אם ראשי מלא או מרוקן ממחשבות בשעה שאני מתקשה להתרכז. אמרתי שלעיתים שתי החוויות הללו הן היינו הך ומתקיימות בי בו זמנית, מאחר שאם המחשבות רצות בזו אחר זו, נכנסות זו לדברי זו - צועקות ודועכות, צועקות ודועכות - הרי שלא באמת מתקיים שם שיח, ולמעשה אף מחשבה לא זוכה לתיעוד פנימי, ולפיכך אובדת. אני נותרת עם תחושה מרוקנת מסיפור - תחושה של היה ולא היה. אז כך אני מרגישה היום... מקוה שהבלבול הזה מטרים דברים אחרים (ואולי גם כבר יודעת לזהות שהוא עשוי להיות סוג של מבשר, ולא נרתעת ממנו). מאד מאד התגעגעתי נויה (סתם משתפת. לא יודעת מה לשאול. פשוט רוצה להיות כאן.)

"כמה טוב שבאת הבייתה.." :-) לא בא לי לפזר הרבה מילים ועצות, אבל חיבוק דווקא ממש ממש בא לי... שולחת גם חיוך (זה בונוס עם החיבוק :-) אוהבת, (לילך)

נויה'לה ברוכה השבה, ותתחדשי על המחשב, וגם על החיבור לאינטרנט. כל הכבוד על היכולת לשאת את הנתק מהעולם. אצלי זה לא היה קורה, וסביר שהייתי משתגעת.. חשבתי על הדימוי של ראש מתמלא ומתרוקן בו זמנית, ומצאתי בו גם יתרון. כשיש זרימה, אין תופעה של "מים עומדים", של קפיאה, של קיבעון. אני מעדיפה תנועה והשתנות, גם אם מבלבלות, על פני המיו?שבו?ת הסטטית. אולי השיח יתעד את עצמו לכלל סיפור? בואי נראה. מצטרפת אליך לציפייה, ושמחה נורא שחזרת אלינו :-)) ליאת