ייאוווווש

היי ליאת, המטפלת שלי הציעה לי היום, שנעבור להיפגש פעמיים בשבוע. נדמה לי שלא הצלחתי להסתיר את האימה שבפני, כשאמרתי שאני לא רוצה. אני (עדיין!!!) מרגישה לפני כל פגישה כאילו שאני נכנסת לניתוח לב פתוח בלי הרדמה. אני מרגישה שפגישה נוספת בשבוע, תהרוג אותי לגמרי. אני רואה סביבי (ומתה מקנאה), את אלה שנכנסים לחדר של המטפל/ת ופשוט מדברים. משתמשים נכון במקום הזה, במתנה הזאת, כדי לעזור לעצמם. בלי לשמור, בלי להפעיל את כל מערכות המיגון, הברקסים והמסננים. אני כל כך הרבה זמן בטיפול, ואני עדיין לא מסוגלת להרפות. לא מסוגלת להשתחרר מהשתיקה שבתוכה גדלתי. לא לגמרי... בשניה אחת, חזרתי לשאלות של תחילת הטיפול שלי, ואפילו שאלה אין פה :- ). אז כדי שבכל זאת יהיה כאן סימן שאלה, אני אצטט גדולות ממני ואשאל: תגידי ליאת, מה יהיה איתי? והנה עוד שאלה: מה שלומך? שבוע טוב יעלה

שלום יעלה, ההחלטה על תדירות המפגשים אינה שרירותית, ואני מניחה שהמטפלת שלך הביאה נימוקים להצעתה. לפעמים חלק מהחרדה של תחילת המפגש אינו אלא הצטברות של מחשבות ורגשות שהתעוררו בין הפגישות בעקבות העבודה הטיפולית. במקרה של תדירות גבוהה יותר, משהו מהעומס הזה מתמעט, ומאפשר "התנעה" קלה יותר במפגש הבא. יכולים להיות, כמובן, טעמים נוספים להצעה שלה, ואני משוכנעת שתוכלו לדבר על כך. כך או כך, איכות העבודה הטיפולית משתנה מאד כאשר מדובר בשתי פגישות שבועיות, ושווה להתנסות בכך. ברוח תשובותי ל"גדולות ממך" אוכל לומר שאני מקווה תמיד לטוב. ולמה שזה ידלג עליך??? :-)) שלך ליאת

היי יעלה את יודעת ,כל הזמן אומרים לנו לא לקנא באחרים, ושכל אחד וצרותיו הוא. ובכלל .שזה לא יפה לקנא וכו' וכו' וכו'. לי דוקא יש מחשבות טובות על הקנאה... אני תוהה ביני לביני ,איך נראה היה העולם לולא קנאנו זה בזה, לאיזו דרגת בנוניות נפסדת היינו מגיעים. מקסימום , היינו מתקבעים ומסתפקים במנימום של עשיה והישגים. רק הקנאה מאפשרת את הפריצה קדימה ,את הרצון למימוש עצמי, את השינויים שהיינו רוצים לעצמינו וכו' וכו'....וכן ...אני בעד הקנאה טוב ,עד כאן פינת ההתפלספות שלי.. ולענין -- מה שלומך? אני מקוה שהתחלפה לה תחושת היאוש בתחושה של הקלה. נשתמע נטע.

היי נטע, ריחות סוף השבוע תמיד מביאים איתם (לפחות אצלי) תחושה של הקלה. תודה על ההתעניינות :- ) נשתמע באמת יעלה