ליאת

היי ליאתי, מה שלומך? השבוע הייתי באיזו סדנה. באחת הפעילויות ביקשו מאיתנו לחשוב על משהו שהיינו רוצים שיקרה. חשבתי והתחלתי לבכות. בדרך הביתה, שהייתה ארוכה מאוד, חשבתי על מה שביקשתי ונהייה לי מאוד עצוב. חשבתי שאם זה מה שביקשתי זה אומר שלא השלמתי עם המצב, שאני עדיין רוצה לשנות אותו, שאני לא מקבלת אותו כמו שהוא... לא יפה מצידי... עם גברת פסיכולוגית יותר טוב. היא בסדר. היא שם. וכשיורד גשם (ואני סובלת) אני חושבת עליך ומוכנה להכיל אותו ;-). חג הכי שמח שאפשר! נורית

היי נוריתי, אני דווקא אוהבת משאלות, ונוטה לשאול את המטופלים שלי לעיתים קרובות (כמו גם את עצמי), מה היו מבקשים מהפייה הטובה לו זו הגיעה פתאום. בכל פעם מחדש אני נדהמת מהצניעות וההסתפקות במועט, כמעט יכולה לחוש במבטה המאוכזב של הפיה ("מה, זה הכל?!?"). אני אוהבת להאמין שהפער בין המציאות למשאלה יכול להצטמצם לממדים פחות מכאיבים, לפעמים אפילו רק באמצעות ניסוח מעודן יותר וזהיר. אני רוצה לקוות - אולי באווירת הניסים והנפלאות של ימי החנוכה, חנוכת מקדשנו - שהאור בכל זאת יגבר על החושך, גם אצלכם. תודה שהסברת פנים לגשם בשבילי. אני אשמח בשבילך בהתבהרות שצופים למחר. חג נפלא, חמים וטעים ליאת