עצוב לי

אני אשמח למילה נחמדה..היה לי היום אחד מאותם ויכוחים חסרי תועלת אם אבא שלי, לנסות לרדת לשורש העניין, למה הוא חושב שאני רעה, סכסכנית, שירשתי את הגנים הרעים במשפחה ושאני בן אדם שקשה להסתדר איתו וכו וכו..אני יודעת מכל הסביבה שלי שמחוץ למשפחה שאני ההיפך המוחלט אבל הרעל הזה חודר כל כך טוב פנימה, ותמיד יש את השטן הקטן שלוחש לי - הם מכירים אותך הכי טוב, וחושבים ככה אז..ואז יש בי רצון עז שוב לחתוך את עצמי ( כמו עכשיו )...הפכתי לצמחונית, אני מתנדבת בארגונים יצאתי מהבית,לומדת קשה, עובדת עוד יותר, חברה טובה להרבה אנשים, ואיכשהו לא מצליחה להוציא את השורש הרע הזה שנטוע בי איכשהו לדבריהם - כל כך כואב שהם רואים בי כישלון, הלב שלי בוכה..

שלום אופיר, לרוע המזל, יש מצבים בהם דווקא המקום החשוב והמשמעותי ביותר עבורנו נתפס כחסום ומתנכר. אני נוטה להאמין שלא מדובר בזדון או רוע, אלא בפגיעויות ומורכבויות משפחתיות, המולידות "מזון פסיכולוגי מקולקל". למזלך, היו בך מספיק כוחות כדי ליצור לעצמך סביבה מתגמלת ומספקת, ממנה ניתן לשאוב "אבות-מזון" מסוג אחר, ולחזק את המבנים שהתערערו. אין בכך כדי לגרוע מתחושת האכזבה, העלבון והננטשות בכל פעם שמתקיים המפגש הבלתי נמנע עם מי שרואים בך את מה שתארת. אני רוצה להציע לך לכונן עבור עצמך קשר טיפולי מיטיב, שיוכל להעניק לך את המבט ההורי החם והמגדל לו את כה זקוקה. שולחת לך מכאן שפע אור וחום ליאת