הירואיות רומנטית
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הגעתי למצב שאני חשה רומנטיקה בהירואיות שלי...לא רוצה להרגיש טוב , נוח לי , מתאים לי ...שיעזבו אותי כולם. הניכור והדחיות שחשתי קברו לי את "המכרה זהב" הזה. וכל זאת כי אינני מצליחה לסלוח לעצמי.... מה לעשות אני עקשנית כמו פרד- אני קשה לאללה. כח זה פעם עבד לכיוון החיוב והיום במלוא הקיטור הוא בכיוון האחר... איכזבו אותי יותר מדי, פגעו בי שלא ידעתי מהיכן זה מגיע.
שלום נעלמה, אני מזמינה אותך לקרוא גם את תגובתי למיסטר בלו. לעיתים, אדם מתעקש להיאחז בסבל המוכר, להכיר ביתרונות היחסיים שהוא מאפשר, ובלבד שלא להסתכן מול אי הוודאות שיביא איתו השינוי. אני נוטה לראות באמירות כמו "שום דבר לא יעזור לי" או "אני עקשנית כמו פרד" או "נוח לי ככה" או "אין סיכוי שארגיש טוב" - ניסיונות של האדם לבצר את עצמו בכוח- כקו הגנה אחרון - מול הדחף הבריא שלוחץ עליו מבפנים, ומבהיל אותו נורא. צר לי, אבל במאבק הזה אני מצטרפת לקול ההוא, שרוצה שינוי, גם אם הוא מאיים כרגע נורא. מאחלת לך שהטובים ינצחו :-)) ליאת