הרבה זמן

הרבה זמן לא כתבתי כאן אבל די אני ממש לא יכול אופציית ההתאבדות כה מגרה אותי אולי אחרי המוות יש חיים אותם אני אחיה כי מה שקורה רגע הוא בלתי נסבל......... אני כל כך רוצה למות......היום נסעתי ברכבת הסתכלתי על מסילת הרכבת פתאום זה היה נראה כל כך פשוט פשוט לקפוץ ולרוץ אל תוך הרכבת הנוסעת וזהו זה נגמר כל הסיוט הזה אין לי שום כוח ואני לא רואה שום מוצא ...יותר משנתיים חלפו מהיום ההוא ואין שום התקדמות במצב שלי להפך הוא רק נעשה רע יותר ויותר אני כבר לא מאמין בעצמי במה שיקרה בטיפולים השונים שהתנסתי בהם אין לי כוחות אני רק רוצה למות.......פתאום לקפוץ למסילות הרכב ולרוץ לעבר קרון שועט נראה לי הרעיון הכי טוב והטיפול הכי טוב שהיה לי ....זה יפתור את כל בעיותיי ואין אף אחד שיאמר אחרת לקפוץ לעבר הקרון השועט נראה לי הדבר הכי נכון הכי נבון יותר מכל דבר אחר שעשיתי בחיים העלובים הללו ...........פתאום זה היה נראה כל כך ברור שזה מה שצריך לעשות .........זה כל כך ברור שהגיע העת להכריז על מותו של MR BLUE(במקום מק בלו אני חושב על שמי שלי שמעדיף שלא לכתוב כאן) אני ממש עייף תשוש ורצוץ שנים ייקח לי לצאת מזה איבדתי חיים שלמים שכל מה שאני יכול לחשוב זה מה היה קורה אם מה שקרה לא היה קורה אם לא הייתי כופה על עצמי את הדבר הנורא הזה אין מנוס מלקבוע את גזר דיני וזה גזר דין מוות.....לא גזר דין מוות נפשי כי הנפש שלי כבר מתה אינני יכול לקבל חיבוק אינני יכול לחייך ולשמוח כל מה שנותר זה להפסיק לנשום ולהעלם מהנוף של העולם האפור שבו מתהלך הגוף המחורבן שלי ללא נפש שמפיחה בו חיים זה הזמן להכריז על מותי שלי

כן, מיסטר בלו היקר, ההודעה הזאת באמת מבהילה. ויותר משהיא מבהילה, היא מעציבה. זה עצוב לשמוע שאדם מאבד תקווה, ובוחר להעדיף את מותו (אפילו אם לא יפגע בעצמו בסופו של דבר). עצם הרצון למות מעציב מאד מאד. אני חושבת - כמו המון פעמים בעבר - מה אוכל לומר מכאן שיעזור קצת, שייתן כוח, שייתן משמעות, שייתן אוויר. ואני מרגישה גם קצת חסרת אונים. אולי ככה אתה עוזר לי להבין מה *אתה* מרגיש, וכמה זה קשה. היכולת שלך לדבוק באותו מקרה אומלל ולראות בו את המקור לכל סבלותיך מרשימה. היא, כמובן, לא מאפשרת לשום דבר נוסף לבצבץ (מבפנים החוצה, או מן החוץ פנימה). יש משהו מאד הרמטי, מתעקש, נחוש, שלא לאפשר לזה ללכת, ואני באמת למדתי להאמין שדברים כאלה לא קורים ללא סיבה. כנראה שרק ככה אתה יכול כרגע, ויש לכבד את זה. ובכל זאת, אני אוהבת לראות אותך כאן, את היכולת שלך להעניק מעצמך לאחרים, ואת החיו?ת המקסימה בה אתה כותב אפילו על הנורא מכל. שולחת לך אור, תקווה, ניסים ונפלאות שלך ליאת

במקרה זה אפשר לומר שהמוות יאה לי....מחמיא לי יותר מאשר החיים עצמם.......