ליאת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ליאת התקופה הרעה הזאת לא נגמרת.עוד ועוד דברים מטרידים אותי...מקשים עליי לנשום..מרגישה שקורסת ...נמאס לי מעצמי כבר..נמאס לי להתמוטט כל פעם...איך?איך השדים לא מניחים לרגע?עייפה מהמאבקים חסרי התכלית...אולי אני זאת שמוותרת... ואני מנסה..אבל המאבק הזה קשה.. השבוע סבתא שלי נפלה במדרגות קיבלה מכה נורא חזקה בפנים וברגל...אוךךךך זה נורא...קשה לראות אותה ככה..אנחנו איתה כל יום בבית החולים...כולם דואגים סביבה שלא ייחסר כלום..והיא לא מבינה על מה "הרעש",תמיד עם חיוך על הפנים, ואני יודעת שקשה לה...סבתא שלי מדהימה, אני לא אומרת זאת כי היא סבתא שלי,פשוט היא כזאת..מיוחדת.. מה עוד? היום טיפול..עוד כמה שעות... עכשיו..מתהפכת לי הבטן לפני... בפגישה האחרונה עלה נושא מאוד כאוב,מאוד טעון ריגשית... עכשיו..אני פשוט עצובה..קשה התחושה שקשה לתארה... אין בי כוחות להמשיך כאילו נשברו לי הרגליים ואין בי את הכוחות לקום מחדש... סליחה.. ותודה שקראת,ליאת...ובברכת חג שמח, חן
חן יקרה , מקווה שהרגשתך הוקלה מעט לאחר הטיפול .. מאחלת לך חג אורים שמח ושהשנה הזו תהייה מוארת יותר .. איתך , שרית
שלום חן, שלמה המלך אמר "שבע ייפול צדיק וקם". מאחלת לסבתא שתהיה הכי מהר שאפשר על הרגליים. אני רוצה להאמין שהמסירות והאהבה שמסביב יחישו את התהליך. ובאשר לך - חכמי המקרא ידעו לקרוא מסר חשוב נוסף בדבריו של שלמה המלך: אין משמעות להצלחה ולהישג אם לא קדמו להם כישלונות או מאמצים כבירים. הקשיים ("נפילות")הם חלק מתהליך של צמיחה, למידה, התפתחות והבראה. מאחלת לך שתקומי, בסופו של דבר, לזמנים טובים יותר. חג מואר ליאת
ליאת, המילים שלך,אלו ואחרות.כל פעם מחדש הן כמו מגדלור באפילה עבורי. תודה לך. עוד רוצה לספר שסבתא מרגישה טוב יותר..וכנראה תשוחרר מבית החולים,כבר מחר.ואם לא אז ביום ראשון לכל המאוחר... היא בסדר..זה נס החנוכה שלי... היום ביקרנו אותה במחלקה ,עשינו לה שמח :-) בטיפול אתמול היא בא-מ-ת הצליחה לגעת בי..באופן מדוייק ... אבל היה משהו בשיחה,ואני לא יודעת להצביע ספציפית מה בדיוק גרם לי להרגיש רע.. כשיצאתי מהטיפול לא היה איבר בגופי שלא כאב... וליבי פשוט נשבר.. כשהגעתי הביתה התעורר שוה הדחף לחתוך את עצמי,אחרי ,כמה? 3 חודשים שלא חתכתי... אבל התגברתי עליו.. מאחלת לך גם חג שמח ומואר, ותיזהרי אם הסופגניות... חן
ואני מצטערת שאני רושמת לא במשמרת שלך..וסליחה אם רושמת הרבה לאחרונה ..ושאני מבקשת שתקדישי מהזמן הפרטי שלך,ותעני..את לא חייבת כמובן..אבל אם יש לך אפשרות..להיכנס ולעזור .. לא נעים לי לבקש.. אבל..רע לי...כואב כל כך..שאני כבר לא מצליחה להקליד בגלל הדמעות שחונקות אותי..אני רציתי לשאול אותך אם יש איזה שהיא שיטת טיפול שיכולה לעזור לי..לשנות את החשיבה..או לעזור לי פחות להתמקד בכאב העצום ..שאני חווה יום-יום...כאב שמציף פתאום בלי סיבה שנראית לעין..וברגעים מסוימים.. לא נותן לי לנשום..מחליש אותי נפשית ופיזית..וגורם לי לרצות לשים קץ לחיים...גם אם הכל מסביבי טוב..פתאום יש את הרגעים שאני מתפוררת..וקשה לי להסביר..למה זה מציף אותי פתאום.. למה כל כך כואב לי...עכשיו ברגע זה אני רוצה להתאבד...לא אעשה את זה משום שיש לי משפחה ...שצריכה אותי..חיה..ואני לא יכולה לגרום להם כאב כזה..אם אמות..הם לא יעמדו בזה..אם ידעו מה עברתי...הם לא יצליחו להבין איך חייתי ככה כל השנים... איך הדחקתי... דברים כאלה...כמו שעשו לי...הפוגעים ... אני מפחדת שאם אבא שלי יידע..הוא יהרוג אותו.. ואח"כ אותי...או גרוע מזה שיאשימו אותי...אני גם כך מרגישה כל כך אשמה...על זה ששתקתי....והיום המסר שלי לכל בחורה שעוברת את זה הוא לא לשתוק,להתלונן,לדבר על זה...לא לתת לזה להימשך כי אז זה ילווה אותה כל החיים... והיא תיאלץ לחיות עם כאב שלא ניתן לריפוי וגם אם הוא ניתן זה דרוש מאמץ רב...והתהליך ארוך וקשה...ועם המון נפילות בדרך...לא מאחלת לאף אחד לעבור מה שעברתי..לחוות מה שחוויתי.. אני מרגישה שאני נופלת ישר לתוך התהום הזאת...ואני לא מצליחה לעצור את הנפילה...ואין קרקע לנחות עליה...כמו בור בלי תחתית...מרגישה שמהנפילה הזאת אני לא אצליח לקום..אלא אם כן אני אתאבד..וכואב לי להגיד את זה...כי להתאבד זה לברוח..מהתמודדות..להתאבד זה מעשה לא אחראי..לא מוסרי...אסור .ומפחידה אותי המחשבה על זה...אז אני מחכה שמשהו אובייקטיבי יקרה...ופשוט יהרוג אותי...אבל עם "המזל" שלי זה לא יקרה...ואני אמשיך לסבול ...והגרוע מכל הוא שאולי איפה שהוא בתוכי..בתת מודע...זו הבחירה שלי,לסבול...תמיד הייתי גרועה בבחירות... אבל אני יודעת שאני לא רוצה להמשיך ככה...לא רוצה לסבול יותר..אני רק רוצה להיות מאושרת..לראות את האור..לא לחיות כמו רובוט אוטומט בלי רגשות..אני רוצה להפסיק לכאוב...כי הכאב הזה מציב בפניי הרבה מכשולים...הבנתי שיש לי פחד מחתונה...אני לא רוצה לעבור את מה שאמא שלי עברה...אלימות,השפלות...זה מסביר למה קיבלתי 3 הצעות נישואים בחיי,ואני עדיין בסטטוס רווקה( מחבר הקודם שלי, מידיד שלי שהיה מאוהב בי שש שנים,ומהחבר הנוכחי) וכואב לי שאני כזאת דפוקה....ובאותה נשימה שאני אומרת שיש לי פחד מחתונה אני יכולה להגיד שאין דבר שאני רוצה יותר מלהקים משפחה...וזה בהישג יד עבורי...ולמרות זאת אני חוששת לעשות את הצעד הזה...אולי בגלל שגדלתי בבית כזה... אולי לא..פשוט קשה לי לחשוב על סיבה אחרת ... שתעצור אותי מלהתחתן אם זה החלום שלי..כי אני בנאדם עצמאי,אחראי,אני במערכת יחסים בריאה..ומה שנשאר זה לעשות צעד קדימה...אבל אני פוחדת מצעד כזה...נורא... מצטערת שאני מתבכיינת כאן אבל זה מה ש(גם אבל לא רק) כואב לי עכשיו. ודבר נוסף שכואב לי להגיד אותו...ואמרתי אותו בטיפול...והוא שהפוגע הראשי...קרוב משפחה שלי...פגע בי כשההית קטנה וזה נמשך כמה שנים..עד שיום אחד איימתי עליו...וזה נפסק...יום אחד הוא שמר עליי...כשההורים שלי יצאו לבלות איזה ערב, והיתה איתי בבית עוד חברה...היינו בנות 9 ...והוא...שם סרט כחול...ואונן לידנו...מאז עברו כמה שנים בגיל 17-16 היא היתה נערה פתיינית...ויצא לה שם בבצפר..של אחת ש..נותנת..והתרחקנו...לא בגלל זה אבל מכל מיני סיבות..אחרות..הריחוק היה יותר מהצד שלי....אני לא יודעת מה קורה איתה היום....אבל יוצא לי לחשוב עליה מפעם לפעם,ואני תוהה אם היא בסדר...ואני מרגישה אשמה שהיא היתה איתי שם,אני רציתי שהיא תבוא,לא ידעתי שהוא יעשה מה שהוא יעשה בנוכחותה.... אני מרגישה אשמה .כאילו אני פגעתי בה... למרות שאני יודעת שזה הוא אשם... ואני ממש צריכה פתרון לכל הכאב הזה...אני צריכה להבין למה אני נתקעת על מקרי האונס שקרו בעבר ולא מצליחה להשתחרר ,להמשיך הלאה בלי שהכל יכאב כל כך...ואני צריכה לדעת איך להתמודד עם כאב ועם תחושות קשות...ליאת אם את יודעת על טיפול מתאים,שאני יכולה לנסות ועוד לא ניסיתי.... כזה שיכול להקל על החיים ואפילו במעט.... ליאת,הלוואי ותוכלי לסלוח לי שאני רושמת לך,מקווה שלא לא כועסת עליי שזה לא במשמרת שלך. את לא צריכה להגיב...אלא אם כן יש לך פתרון להציע,שיטת טיפול יותר מתאימה או כל דבר אחר שיוכל להקל בטווח הקרוב... בתודה מראש חן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
