קשר עם המטפלת

לאחר 5 שנות טיפול אני מרגישה צורך להעלות את תדירות המפגשים,אך אינני יכולה לעשות זאת מפאת ההיבט הכספי.כתבתי למטפלת שבתם המפגש קשה לי לעזוב ואני מרגישה צורך עז להיות במחיצתה כשהמרווח עד למפגש הבא תמיד ארוך וקשה למדי.נראה לי שאני מבלבלת אותה בתחושותי אלו והיא לא ממש יודעת כיצד להתייחס אליהן,לעיתים אני חשה שגם היא קשורה אליי יותר מידי ואני סוגייה שעולה בשיחות שלה עם המנחה שלה,אבל זו רק ספקולציה.אני כל הזמן,ממש כל הזמן חושבת עליה.מה עובר עליי?אני מנסה לפרוץ את הגבולות של הטיפול?

שלום יובל, את כל מה שכתבת הייתי מעבירה במלואו לחדר הטיפול שלך... כל-כך חשוב שהיא תדע עם איזה תחושות, מחשבות ופנטזיות את מסתובבת: שאת מבלבלת, שאי אפשר להכיל אותך בצורה טובה, שאת סוגייה בהדרכה... נסי לדבר על הדברים בפתיחות ובישירות, כפי שכתבת, ואני בטוחה שעבודתכן המשותפת תקבל כיוונים משמעותיים וחשובים. בהצלחה, אורנה

ואם איני מסוגלת לדבר על כך איתה...שכן כפי שאת כותבת כנראה אכן מדובר בפנטזיות,כך שאפילו מביש לדון ולהעז להעלות זאת.פנטזיה נמצאת עמוק בתוככי המחשבות והיא סוג של אשלייה לא ממומשת,כך שאולי אני מפחדת לשמוע מה יש לה לומר בנידון.